יא כִּ֤י אֹ֣זֶן שָֽׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָֽ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי׃ יב כִּֽי־אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃ יג בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃
֍ ֍ ֍
(יא) כִּי כל אֹזֶן אשר שָׁמְעָה את שמעי, וַתְּאַשְּׁרֵנִי – חשבה אותי למאושר, ואמנם השומע מרחוק עשוי לחשוב שהשמועות מוגזמות יותר מהאמת, וְעַיִן רָאֲתָה בעצמה את מעמדי, וַתְּעִידֵנִי – העידה שאכן השמועות נכונות.
(יב) כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ – את העני הצועק לישועה, אני אמלטנו, וְיָתוֹם וְלֹא [-ואין מי ש]עֹזֵר לוֹ, אני אעזור לו.
(יג) בִּרְכַּת האֹבֵד מן העולם, שמת והניח משפחה, עָלַי תָּבֹא, וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן – כיון שאני ארנין את לב אלמנתו, לתת לה וליתומיו כל צרכיהם.
