פרק ה א וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַֽעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹֽאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹֽאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃ ב שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֨רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַֽחֲרֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק ה (א) לאחר שעשה הנביא מעשים המורים על ימי המצור, בשכיבתו על צידו השמאלי ואחר כך על צידו הימני, ובאכילת המאכלים המסוימים שהצטווה עליהם המורים על מה שיאכלו ישראל בזמני המצור על ירושלים, הוסיף הקדוש ברוך הוא לצוותו לעשות מעשים המורים על מה שיארע בירושלים בסוף ימי המצור, וְאַתָּה, בֶן אָדָם, קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה, תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ – תעשה מאותה חרב חדה תער של ספרים, וְהַעֲבַרְתָּ את התער עַל שער רֹאשְׁךָ וְעַל שער זְקָנֶךָ, והסרת השיער הדבוק לגוף מרמזת על ישראל, שהיו דבוקים בתחילה בקדוש ברוך הוא, ועתה הוא מפריד אותם ממנו, ואמנם את שיער הראש היו רגילים לגלח, והוא מרמז על הרשעים, שלא היו דבקים בה' גם קודם לכן, ושיער הזקן שהיו רגילים להשאירו לכבוד, מרמז על הצדיקים, שהיו דבוקים בה' ועתה ייפרדו ממנו, כי גם הצדיקים נענשו בעוון הרשעים, וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל, וְחִלַּקְתָּם – ותחלק את השיער לשלשה חלקים.
(ב) שְׁלִשִׁית ממנו בָּאוּר תַּבְעִיר – תשרוף באש, בְּתוֹךְ הָעִיר כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצוֹר, וזהו רמז לשליש מיושבי העיר שיכלו ברעב ובדבר בתוך העיר בסוף ימי המצור, וְלָקַחְתָּ אֶת הַשְּׁלִשִׁית ותַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ, והוא משל אל שליש מיושבי העיר שיוכו בחרב על ידי האויבים סביבות ירושלים, וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ, לרמז על השליש הנותר, שיברחו מהאויב ויתפזרו לכל רוח, וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם, כי רבים מהם הושגו על ידי חרב האויב.
