ג וְלָֽקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ׃ ד וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֤ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָֽׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ג) וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם [-מאותן שערות] מְעַט בְּמִסְפָּר, וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ – תקשור אותם בכנפי בגדך, והם האות לאותם מעט עניים שהשאיר נבוזראדן בארץ ישראל לעבוד את השדות והכרמים, תחת גדליה בן אחיקם.
(ד) וּמֵהֶם – מאותם שצררת בכנפי בגדך, עוֹד תִּקָּח, וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ, וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ, והם כנגד אותם שנהרגו יחד עם גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתניה, מִמֶּנּוּ תֵצֵא אֵשׁ אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כי מחמת ההריגה הזו הלכו גם שארית הפליטה שהיתה בארץ ישראל, לארץ מצרים, ושם נהרגו כולם.