(יא) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָֽנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו׃ (יב) בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃ (יג) וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּֽעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃ (יד) וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל, וכוונתו ללקיחת ארון הברית על ידי הפלישתים, אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו – יהיו אוזניו כשומעות קול חזק של צילצל, לרוב פחד ובהלה.
(יב) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל העונש אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ בנבואה הראשונה, הָחֵל – באותו יום תתחיל להתקיים הנבואה, שימותו בניו בצעירותם, וְכַלֵּה – ולאחר זמן, בימי דוד המלך, יתקיימו שתי הנבואות האחרות.
(יג) והטעם שנחרץ הדבר להיעשות, וְהִגַּדְתִּי לוֹ – כיון שכבר הודעתיו היום בנבואה הראשונה כִּי שֹׁפֵט [-מעניש] אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו – שבניו גורמים קללה לעצמם בהנהגתם, והכל מקללים אותם על מעשיהם, וְלֹא כִהָה בָּם – ואף לאחר ששמע את הנבואה לא מיהר לגעור בבניו בקול מר ולהוכיחם על הנהגתם.
(יד) וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, ומעתה יהא זה גזר דין שיש עמו שבועה, שאין לו תקנה, אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – בענין הנהגתם וזלזולם בקרבנות ה', עַד עוֹלָם [אבל על שאר עוונותיהם, שעליהם לא הזהירו ה' בנבואה הראשונה, תועיל להם התשובה].
