(ח) וַיֹּ֨סֶף ה֥' קְרֹא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י ה֖' קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃ (ט) וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר ה֔' כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃ (י) וַיָּבֹ֤א ה֙' וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל ׀ שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(ח) וַיֹּסֶף ה' קְרֹא 'שְׁמוּאֵל' בַּשְּׁלִישִׁת, ועדיין היה שמואל סבור שעלי קורא לו, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר, הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי, וַיָּבֶן עֵלִי בבירור כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר, כיון שאין דרך הדמיון להתגבר פעמים רבות בלב האדם.
(ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל, לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ 'דַּבֵּר ה', כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ'. וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ, כלומר 'במקומו' האמור למעלה, שהוא בהיכל ה', שהיו מחשבותיו משוטטות בעניני הקדושה, ובפרט עתה שהכין את עצמו לקבלת הנבואה מה'.
(י) וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב, וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם – כמו בפעמים הקודמות, 'שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל', וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל 'דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ' [ואף שאמר לו עלי לומר 'דַּבֵּר ה", חשש שמואל להזכיר שם שמים, כיון שעדיין לא היה בטוח שאכן נבואה היא מאת ה'].
