(א) וַיֵּ֖דַע יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרֻיָ֑ה כִּי־לֵ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־אַבְשָׁלֽוֹם׃ (ב) וַיִּשְׁלַ֤ח יוֹאָב֙ תְּק֔וֹעָה וַיִּקַּ֥ח מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֣ה חֲכָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לֶיהָ הִֽתְאַבְּלִי־נָ֞א וְלִבְשִׁי־נָ֣א בִגְדֵי־אֵ֗בֶל וְאַל־תָּס֨וּכִי֙ שֶׁ֔מֶן וְהָיִ֕ית כְּאִשָּׁ֗ה זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים מִתְאַבֶּ֖לֶת עַל־מֵֽת׃ (ג) וּבָאת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וְדִבַּ֥רְתְּ אֵלָ֖יו כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיָּ֧שֶׂם יוֹאָ֛ב אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִֽיהָ׃ (ד) וַ֠תֹּאמֶר הָֽאִשָּׁ֤ה הַתְּקֹעִית֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֧ל עַל־אַפֶּ֛יהָ אַ֖רְצָה וַתִּשְׁתָּ֑חוּ וַתֹּ֖אמֶר הוֹשִׁ֥עָה הַמֶּֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
עתה מתאר הנביא כיצד אירע שהוחזר אבשלום לירושלים, ובהמשך צמח מכך המרד של אבשלום בדוד אביו, והריגת אבשלום, שגם זה היה המשך העונש של דוד על מעשה בת שבע.
(א) וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה כִּי אף שהפסיק דוד לרדוף אחר אבשלום להענישו, עדיין לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם, שכועס עליו, ולכן לא העיז יואב לבקש בעצמו מדוד שיחזיר את אבשלום, אלא ביקש לו תחבולה.
(ב) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה – אל העיר תקוע, שהיתה בהר, והמתגוררים בהרים הם בטבעם גיבורים חכמים ואמיצי לב, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִתְאַבְּלִי נָא – התחילי מיד להתנהג באבילות, וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל, וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן, ועל ידי שתתחילי מיד בכל הפעולות הלו, וְהָיִית נראית כְּאִשָּׁה אשר זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת, ולא יכיר בך המלך שֶׁהִתְחַפַּשְׂתְּ ושינית את טעמך.
(ג) וּבָאת אֶל הַמֶּלֶךְ, וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה, כפי שיובא להלן מה שאמרה האשה אל דוד, וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיהָ, כלומר, מלבד שאמר לה את עיקר הדברים, גם שיער בדעתו מה ישיב לה המלך, ואמר לה מה לומר למלך על כל פרט ופרט.
(ד) ואותה אשה עשתה כדברי יואב, ובאה לפני דוד המלך, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ 'הושיעה המלך', וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה, וַתִּשְׁתָּחוּ, וַתֹּאמֶר אליו שוב 'הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ'.
