(ח) וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הָֽאִשָּׁ֖ה לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ וַֽאֲנִ֖י אֲצַוֶּ֥ה עָלָֽיִךְ׃ (ט) וַתֹּ֜אמֶר הָֽאִשָּׁ֤ה הַתְּקוֹעִית֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עָלַ֞י אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ הֶעָו֖͏ֹן וְעַל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהַמֶּ֥לֶךְ וְכִסְא֖וֹ נָקִֽי׃ (י) וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ הַֽמְדַבֵּ֤ר אֵלַ֨יִךְ֙ וַֽהֲבֵאת֣וֹ אֵלַ֔י וְלֹֽא־יֹסִ֥יף ע֖וֹד לָגַ֥עַת בָּֽךְ׃ (יא) וַתֹּאמֶר֩ יִזְכָּר־נָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ מֵֽהַרְבַּ֞ת גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ לְשַׁחֵ֔ת וְלֹ֥א יַשְׁמִ֖ידוּ אֶת־בְּנִ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ חַי־ה֔' אִם־יִפֹּ֛ל מִשַּֽׂעֲרַ֥ת בְּנֵ֖ךְ אָֽרְצָה׃
֍ ֍ ֍
(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה, אמנם אם ימצאו הקרובים את הרוצח יוכלו להורגו, כי כן הוא דין התורה שגואל הדם רשאי להרוג את הרוצח, אך בדבר השני הדין עמך, שאינך צריכה לגלות היכן מתחבא בנך, ולכן לְכִי לְבֵיתֵךְ, ואל תפחדי מקרובי משפחתך המפחידים אותך. ומכל מקום, יתכן שיש צורך שעה להעניש את הרוצח מדין המלכות, שרשאי המלך להעניש את החוטאים גם באופן שאינם חייבים בעונש לפי דין התורה, וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ – אני אצווה את השופטים לברר ולבדוק האם ראוי להעניש את בנך מדין המלכות, ואז תצטרכי לומר להם היכן הוא מתחבא, כדי שיוכלו להענישו.
(ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ, אין לך לחשוב שיש צורך להענישו מדין המלכות, כי המלך יעשה משפט ברוצח סתם, שיש חשש שילמדו ממנו בני אדם אחרים לעשות כן, אבל בני הרי רצח את אחיו, ואם כן עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֶעָוֹן וְעַל בֵּית אָבִי – אין כאן אלא עוון ואשמה על משפחתו, כי אין מי שילמד ממנו לרצוח את אחיו, וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי – אין ענין זה נוגע למשפט המלכות, ואין לך לברר את הדבר ולהענישו.
(י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אכן לא אחקור בדבר זה כלל, ולא תצטרכי למסור את בנך לא ליד קרובייך ולא ליד שופטי המלכות, והַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ – מי מקרובייך אשר ידבר עמך בענין זה, ויבקש ממך להסגיר את בנך, וַהֲבֵאתוֹ אֵלַי – הביאי אותו לְפָנַי, ואני אזהיר אותו שיחדל מענין זה, וְלֹא יֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ. אך כפי שהתבאר קיבל דוד את טענתה רק לענין זה שהיא אינה צריכה להסגיר את בנה, אך לא לענין זה שאם ימצאוהו קרוביו לא יהרגוהו, כי דין התורה הוא שמותר לגואל הדם להרוג את הרוצח.
(יא) עתה רצתה להוסיף ולבקש גם על הענין האחר, שלא יהרגו הקרובים את בנה, אף שמדין תורה הם רשאים לעשות כן, וַתֹּאמֶר, יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ – הישבע בשם ה' שלא יהרגו את בני, ואז לא יוכלו גואלי הדם להפר את שבועת המלך, והטעם לכך, כיון שאין זה דומה לנרצח רגיל, שֶׁיֵּחַם לבבו של קרובו ויהרוג את הרוצח, שהוא איש זר עבורו, כי הרי כאן קרובי הנרצח הם גם קרובי הרוצח, כי שניהם אחים היו, מֵהַרְבַּת גֹּאֵל הַדָּם לְשַׁחֵת – ואם כן ברציחה זו לא יתקן גואל הדם כלום אלא רק ירבה את ההשחתה, שבמקום שֶׁיֵּחַם לבבו על הריגת האח האחד, יוסיף להרוג את האח השני, ולכן ביקשה שישבע המלך בשם ה', וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי. ודוד המלך קיבל את דבריה, וַיֹּאמֶר בלשון שבועה בשם ה', חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה.
