יד מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַֽחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃ טו שָׁ֚ם תֹּֽאכְלֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּֽאכְלֵ֖ךְ כַּיָּ֑לֶק הִתְכַּבֵּ֣ד כַּיֶּ֔לֶק הִֽתְכַּבְּדִ֖י כָּֽאַרְבֶּֽה׃ טז הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף׃
֍ ֍ ֍
(יד) לועג הנביא על עוסקם לחזק את מבצריהם, ואומר, הרי מי שבונה לעצמו מבצר שיוכל להיסגר בו עליו לדאוג שיהיו לו שם מקורות מים, הנובעים תמיד, ואילו במבצרי נינוה אין מים כלל, אלא מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ – אתם שואבים מים מועטים בכלים לצורך המצור, שאין הם מספיקים, ומחמת שהם בכלים הם מתעפשים, חַזְּקִי את מִבְצָרָיִךְ החלשים, וכיון שאין לכם חומר, שממנו עושים את הלבנים, בֹּאִי בַטִּיט – עשו את הלבנים מטיט, שאינו ראוי לכך, כי לבנים העשויים מטיט מתפוררים בקלות לאבק, וְרִמְסִי בַחֹמֶר – וכאילו על ידי רמיסת הטיט יהיה חזק כחומר, ובאמת אין הדבר כן, ולכן הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן – צריכים אתם להחזיק היטב את המלבן שבו עושים את הלבנים, כיון שבאמת עשויה הלבנה מטיט, ותתפורר במהירות.
(טו) אבל בהיותך שָׁם, לחזק את מבצרייך, תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ האויבים, תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק – כמין ארבה, שבתחילת בקיעתו מהביצה הוא נראה כתולעת, ולאחר שהוא עוטף את עצמו בקורים לזמן מסוים הוא יוצא כארבה בעל כנפיים, ועל כך מוסיף ואומר, הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק – העיר נינוה התכבדה בהמון הסוחרים שבאו אליה, והיו כילק בהיותו עדיין תולעת, כך הסוחרים הללו היו מסתובבים רק בנינוה, ולא יצאו למקומות אחרים, אך לאחר שנכבש בנינוה, הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה, כי נהיו אותם סוחרים כארבה בעל כנפיים, כי נמלטו מהעיר במהירות, כפורחים באויר.
(טז) ומוסיף לפרש את דבריו, כי בתחילה הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ – היו בך סוחרים מרובים מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, והיו דומים לילק בהיותו כתולעת, ועתה יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף – אותו ילק פשט את הקורים העוטפים אותו והתעופף, וכך אותם סוחרים עזבו כולם את נינוה.
