יא גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַֽעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵֽאוֹיֵֽב׃ יב כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּאֵנִ֖ים עִם־בִּכּוּרִ֑ים אִם־יִנּ֕וֹעוּ וְנָֽפְל֖וּ עַל־פִּ֥י אוֹכֵֽל׃ יג הִנֵּ֨ה עַמֵּ֤ךְ נָשִׁים֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּח֖וּ שַֽׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָֽכְלָ֥ה אֵ֖שׁ בְּרִיחָֽיִךְ׃
֍ ֍ ֍
(יא) ולאחר שתיאר הנביא את מה שאירע לנא אמון, כדרך ניחומים לנינוה, שאין היא העיר היחידה שאירע לה כן, פונה שוב ואומר לנינוה, גַּם אַתְּ תִּשְׁכְּרִי – תשתי את כוס התנחומים הזו, ותשתכרי ממנה, ועל ידי זה תְּהִי נַעֲלָמָה – תיעלמי כאילו אינך בעולם [כמו השיכור שאין דעתו מיושבת עליו, וכמי שאיננו], גַּם אַתְּ, נינוה, תְּבַקְשִׁי מָעוֹז – מקום מבצר, להנצל מֵאוֹיֵב.
(יב) אך לא יועיל לך הדבר, כי כָּל מִבְצָרַיִךְ יהיו כמו תְּאֵנִים עִם בִּכּוּרִים – תאנים בכורות שצמחו, ומחמת כן הן ממהרות ליפול, אִם יִנּוֹעוּ – אם יניעו אותן אפילו תנועה קלה, וְנָפְלוּ עַל פִּי אוֹכֵל – לפיו של האוכלם, כך המבצרים הללו יפלו ביד האויב במהירות ובקלות.
(יג) הִנֵּה עַמֵּךְ יהיו כנָשִׁים שאינן מוכנות ליום מלחמה, כך יהיה העם כולו אשר בְּקִרְבֵּךְ לְאֹיְבַיִךְ, כי לא ילחמו כלל באויב, ומחמת כן פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ, ואָכְלָה אֵשׁ את בְּרִיחָיִךְ.
