כד כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַֽׁאֲגֹתָֽי׃ כה כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּֽאֱתָיֵ֑נִי וַֽאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃ כו לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃
֍ ֍ ֍
(כד) מוסיף איוב ומביא ראיה מעצמו, שעם היותו צדיק גמור, באו עליו כל הרעות הללו, כִּי לִפְנֵי לַחְמִי – כאשר אני ניגש לאכול את לחמי, אַנְחָתִי תָבֹא, וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי – שאגות הצער שלי, שהיו כקפואות ועצורות, יתעוררו מחמת האנחה המתעוררת, ויתכו ויזלו כמים, ללא מעצור.
(כה) ומפרש איוב ואומר, שלא באה אליו הצרה מחמת שלא נזהר מפניה, כִּי אדרבה, פַחַד פָּחַדְתִּי – היה בי תמיד פחד שמא תבוא עלי רעה, וַיֶּאֱתָיֵנִי – ואכן באה עלי הרעה, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי – והדבר שממנו פחדתי תמיד, יָבֹא לִי, ולדעת המאמינים במערכת הכוכבים ירגיש האדם פחד מדבר העומד לקרות לו, והביא גם זאת כראיה לכך שאין הדברים תלויים במעשי האדם, אלא בגזירת המערכת.
(כו) וגם אי אפשר לתלות את הדבר במקרה, כיון שבאו עליו הרעות שלש פעמים בזה אחר זה, שלא בדרך הטבע, כי לֹא שָׁלַוְתִּי באובדן הקנינים, וְלֹא שָׁקַטְתִּי במיתת הבנים, וְלֹא נָחְתִּי אלא באו עלי יסורים, וַיָּבֹא רֹגֶז. ונמצא שטענותיו של איוב היו: א. כיון שהוא צדיק לא יתכן שבאו עליו היסורים מחמת חטאים. ב. מוכח מסדר המאורעות שלא היו הדברים במקרה. ולכן גמר איוב בדעתו שהכל אירע מחמת מזלו הרע, שאינו מבחין בין צדיק לרשע, ומזה מבואר שאין שכר ועונש, כיון שאין לאדם בחירה כלל, אלא כל מעשיו של האדם, וכן כל המקרים הבאים עליו, הם מכח מערכת המזלות והכוכבים, ואין לאדם אפשרות לשנות זאת.
