א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃
֍ ֍ ֍
הקדמה לדברי אליפז התימני: אליפז החזיק בדעת התורה, שהאדם חפשי בבחירתו, ולמערכת הכוכבים והמזלות אין השפעה על בחירותיו של האדם, אלא הוא לבדו בוחר בטוב או ברע. ולגבי המקרים שקורים לאדם, הצלחותיו וכשלונותיו, חילק את הדברים, שיש דברים שנגזרים על ידי ה', ובזה לא תועיל שום השתדלות. אך יש דברים שניתנו לבחירת האדם, והם אפשריים ותלויים בעמלו ויגיעתו, וכמו החורש וזורע את שדהו, ועל ידי כך צומחת לו תבואה, ובדברים אלו החריצות וההשתדלות הם הגורמים להצלחתו. וגם אם לפעמים נראה שבאה לאדם הצלחה פתאומית ללא עמל ויגיעה, אין זה אלא דבר זמני שאינו מתקיים לאורך שנים. ומכל מקום גם הדברים התלויים בבחירתו, וגם הדברים הנגזרים עליו, אינם מכח המזלות אלא מגזירת ה'. ועל דרך זו ביאר שלפעמים באה לאדם רעה מסוימת בהשגחת ה', ותכליתה להצילו מרעה גדולה יותר העשויה לבוא עליו, וכמו שרוצה להפליג בספינה ובדרכו לספינה נשברה רגלו, ונעשה הדבר בהשגחה כדי להצילו מלהפליג בספינה זו העתידה לטבוע בים. וזו היתה תשובתו על טענת איוב, שאמנם צדיק הוא, אך יתכן שהרעה הבאה עליו נועדה להצילו מרעה אחרת, גדולה יותר. ואמנם תשובה זו לבדה אינה מספיקה, ולכן הוסיף ואמר שהתגלה לו בנבואה שהרעה הבאה על הצדיק היא על איזה חטא שחטא, אפילו אם אינו מרגיש בכך בעצמו, והיסורים הללו הם לטובתו, לכפר על עוונו, ואף הוכיח זאת מכך שמיד כאשר באו היסורים על איוב החל להתלונן ולהכחיש את יסודות האמונה. ובכך סתר את עיקר טענת איוב, שהוכיח מהיסורים הבאים עליו שהארץ נתונה ביד מערכת המזלות והכוכבים.
פרק ד (א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, וַיֹּאמַר.
(ב) הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ – וכי עד עתה ניסה איזה דבר רע להתקרב אליך ולהרע לך, שמחמת כןתִּלְאֶה – התעייפת מיד, והרי זו הפעם הראשונה שבאה אליך איזו רעה, ומדוע כבר נלאית מנשוא, וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל – ואם כן מי יוכל לעצור ולמנוע את עצמו מלהשיב לך דברים.
