יב וַיָּקֻ֣מוּ הַ֠לְוִיִּם מַ֣חַת בֶּן־עֲמָשַׂ֞י וְיוֹאֵ֣ל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ֮ מִן־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִי֒ וּמִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י קִ֚ישׁ בֶּן־עַבְדִּ֔י וַֽעֲזַרְיָ֖הוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵ֑ל וּמִן־הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י יוֹאָח֙ בֶּן־זִמָּ֔ה וְעֵ֖דֶן בֶּן־יוֹאָֽח׃ יג וּמִן־בְּנֵי֙ אֱלִ֣יצָפָ֔ן שִׁמְרִ֖י וִֽיעִיאֵ֑ל וּמִן־בְּנֵ֣י אָסָ֔ף זְכַרְיָ֖הוּ וּמַתַּנְיָֽהוּ׃ יד וּמִן־בְּנֵ֥י הֵימָ֖ן יְחִיאֵ֣ל וְשִׁמְעִ֑י וּמִן־בְּנֵ֣י יְדוּת֔וּן שְׁמַֽעְיָ֖ה וְעֻזִּיאֵֽל׃ טו וַיַּֽאַסְפ֤וּ אֶת־אֲחֵיהֶם֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֥אוּ כְמִצְוַת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּדִבְרֵ֣י יְהוָ֑ה לְטַהֵ֖ר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ טז וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּֽהֲנִים לִפְנִ֣ימָה בֵית־יְהוָה֮ לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כָּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לַֽחֲצַ֖ר בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַֽחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃ יז וַ֠יָּחֵלּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְהוָ֔ה וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ יח וַיָּב֤וֹאוּ פְנִ֨ימָה֙ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טִהַ֖רְנוּ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־שֻׁלְחַ֥ן הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָֽיו׃ יט וְאֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים אֲשֶׁ֣ר הִזְנִיחַ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֧ז בְּמַלְכוּת֛וֹ בְּמַֽעֲל֖וֹ הֵכַ֣נּוּ וְהִקְדָּ֑שְׁנוּ וְהִנָּ֕ם לִפְנֵ֖י מִזְבַּ֥ח יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם, מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי, וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל, וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח.
(יג) וּמִן בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי וִיעִיאֵל, וּמִן בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ.
(יד) וּמִן בְּנֵי הֵימָן יְחִיאֵל וְשִׁמְעִי, וּמִן בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל.
(טו) וַיַּאַסְפוּ הלויים הללו אֶת אֲחֵיהֶם, וַיִּתְקַדְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי ה' לְטַהֵר את בֵּית ה'.
(טז) וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית ה' לְטַהֵר, כי הלויים אינם רשאים להכנס להיכל, וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה – עבודה זרה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה', לַחֲצַר בֵּית ה', וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם מידם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן, חוּצָה – מחוץ לעיר.
(יז) וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ, והיו כלי המקדש צריכים הזאות ביום השלישי וביום השביעי, וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ נטהרו הכלים, ובָּאוּ לְאוּלָם ה', וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה', ואז הוצרכו הכהנים עצמם שנגעו בעבודה זרה להטהר מטומאתם, ודבר זה היה לְיָמִים שְׁמוֹנָה נוספים, וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, כִּלּוּ – סיימו את טהרת הכלים והכהנים.
(יח) וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה – אל בית המלכות הפנימי אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית ה', אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת – השלחן שעורכים עליו את לחם הפנים וְאֶת כָּל כֵּלָיו.
(יט) וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ, בְּמַעֲלוֹ, שהשתמש בהם לעבודה זרה, הֵכַנּוּ כלים חדשים, וְהִקְדָּשְׁנוּ אותם לעבודת ה', וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה'.
