א יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֨שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ ג ה֣וּא בַשָּׁנָה֩ הָרִֽאשׁוֹנָ֨ה לְמָלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וַֽיְחַזְּקֵֽם׃ ד וַיָּבֵ֥א אֶת־הַכֹּֽהֲנִ֖ים וְאֶת־הַלְוִיִּ֑ם וַיַּֽאַסְפֵ֖ם לִרְח֥וֹב הַמִּזְרָֽח׃ ה וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם שְׁמָע֣וּנִי הַלְוִיִּ֑ם עַתָּ֣ה הִֽתְקַדְּשׁ֗וּ וְקַדְּשׁוּ֙ אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיכֶ֔ם וְהוֹצִ֥יאוּ אֶת־הַנִּדָּ֖ה מִן־הַקֹּֽדֶשׁ׃ ו כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּֽעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃ ז גַּ֣ם סָֽגְר֞וּ דַּלְת֣וֹת הָֽאוּלָ֗ם וַיְכַבּוּ֙ אֶת־הַנֵּר֔וֹת וּקְטֹ֖רֶת לֹ֣א הִקְטִ֑ירוּ וְעֹלָה֙ לֹֽא־הֶעֱל֣וּ בַקֹּ֔דֶשׁ לֵֽאלֹהֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף יְהוָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתְּנֵ֤ם לְזַֽעֲוָה֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר אַתֶּ֥ם רֹאִ֖ים בְּעֵֽינֵיכֶֽם׃ ט וְהִנֵּ֛ה נָֽפְל֥וּ אֲבוֹתֵ֖ינוּ בֶּחָ֑רֶב וּבָנֵ֨ינוּ וּבְנוֹתֵ֧ינוּ וְנָשֵׁ֛ינוּ בַּשְּׁבִ֖י עַל־זֹֽאת׃ י עַתָּה֙ עִם־לְבָבִ֔י לִכְר֣וֹת בְּרִ֔ית לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָשֹׁ֥ב מִמֶּ֖נּוּ חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ יא בָּנַ֕י עַתָּ֖ה אַל־תִּשָּׁל֑וּ כִּֽי־בָכֶ֞ם בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לַֽעֲמֹ֤ד לְפָנָיו֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וְלִֽהְי֥וֹת ל֖וֹ מְשָֽׁרְתִ֥ים וּמַקְטִרִֽים׃
֍ ֍ ֍
פרק כט (א) יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ.
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו.
(ג) הוּא, בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' שהיו סגורות בזמן מלכות אביו אחז, וַיְחַזְּקֵם, כי נהרסו בזמן שעזבו בני ישראל את עבודת המקדש.
(ד) וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם, וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח שבהר הבית.
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם, שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם, עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ בעצמכם, וְקַדְּשׁוּ מטומאת עבודה זרה אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, כי אחז אביו חקק שם צורות עבודה זרה, וכן השתמשו בכלים לצורך עבודה זרה, והוצרכו לגונזם ולהכין כלים חדשים, וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה – את העבודה זרה [שהיא מטמאת במשא, כנדה], מִן הַקֹּדֶשׁ.
(ו) כִּי בתחילה מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ בכך שלא קיימו את מצוות התורה, ואחר כך הוסיפו לחטוא וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, וַיַּעַזְבֻהוּ, וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן ה', וַיִּתְּנוּ עֹרֶף אל בית המקדש ללכת אל עבודת הבעל, שהיא עבודת השמש.
(ז) ואחר כך הוסיפו עוד לחטוא, וגַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם לגמרי, וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת, וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ, וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כי בטלו את עבודת ה' לגמרי.
(ח) וַיְהִי מחמת כן קֶצֶף ה' עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיִּתְּנֵם לְזַעֲוָה – לחרדה, שכל השומע יחרד שלא יקרה לו גם כן כפי שקרה להם, לְשַׁמָּה – לתמהון, וְלִשְׁרֵקָה – כל הרואה אותם ישרוק בשפתיו דרך התפעלות מדבר חשוב שנחרב, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם.
(ט) וְהִנֵּה, מחמת כן נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב, וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי, עַל זֹאת.
(י) עַתָּה יש עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ובזה יחדש גם ה' עמנו את בריתו, וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ.
(יא) בָּנַי, עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ – אל תשגגו ואל תשכחו בדבר, כִּי בָכֶם בָּחַר ה' לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ, וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים [-הלויים משרתים והכהנים מקטירים].
