ו כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַֽהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ׃ ז אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא׃
֍ ֍ ֍
(ו) והתמהון הגדול הוא, כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים, שהיו נמצאים בשפל המדרגה ביחס לשאר העמים, ולכן היה צורך 'להקימם', והם הַגּוֹי הַמַּר, שמתנהג באכזריות, ולא ישתלטו על העולם בדברי חנופה וחלקלקות, אלא במלחמה, וְהַנִּמְהָר – שמתנהג בפזיזות, ולא תהיה הצלחתם במלחמה מחמת הנהגה שכלית ותחבולות, כי הם יעשו הכל במהירות, בלי התבוננות ומחשבה, ובשונה מעמים אחרים הכובשים ארצות, שהולכים הם לאורך העולם, ממזרח למערב, ובכך הם נשארים עדיין בתחום האקלים הדומה לארצם, ואילו הכשדים הם עם הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ – לרוחב הארץ, מצפון לדרום, לכבוש גם ארצות שאינן דומות כלל לאקלים ארצם, ואינו בא בטענת ירושה וכדומה, כדרך האומות הנלחמות זו בזו, שכל אחת טוענת שארץ זו היא ירושה מאבותיהם, הרי הוא הולך בגלוי לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ, שאין לו כל טענה אמיתית עליהם מצד החוקים והיושר, אלא בא לכובשם בגבורה ובמלחמה.
(ז) אָיֹם מצד עצמו, וְנוֹרָא הוּא מצד הרעות שעושה לאחרים, עד שהכל מתייראים ממנו, מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא – משפטי המלחמה, וכוחו במלחמה יוצאים ממנו עצמו, כלומר, בשונה מעמים אחרים, שיש להם חוקים ומשפטים כלליים ומוסכמים בעניני המלחמות, וכגון שאין רשות לאומה שאין לה כל טענה על אומה אחרת להתגרות בה מלחמה, וכן שאם האומה נכנעת ומקבלת את עולו אין להלחם בה, הרי שהכשדים לא נהגו לפי משפטים אלו, אלא עשו משפטים חדשים לפי רצונם, להלחם בכל האומות ולכבוש את כל העולם, ובשונה מעמים אחרים, שנסמכים בכוחם על עמים אחרות שכרתו איתם ברית ומסייעים להם במלחמתם, ואין הפחד מהם גדול כל כך, כיון שכוחם תלוי באחרים, הרי הכשדים נסמכו רק על כח עצמם, וכאילו 'שאתו' וכוחו יוצאים רק ממנו, ללא עמים אחרים המסייעים לו, ומחמת כן הפחד ממנו גדול יותר.
