ח וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּֽרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵֽרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶֽאֱכֽוֹל׃ ט כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּֽאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי׃ י וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹֽזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו – סוסיהם של הכשדים רצים בקלות ובמהירות יותר מהנמרים, שהם קלי המרוץ, וְחַדּוּ – והם חדים ופראיים יותר מִזְּאֵבֵי עֶרֶב – מזאבים הנמצאים במדבר ובערבה, שהם פראים מאד, והגם שבדרך כלל מתייראים הפרשים לרכב על סוסים כאלו, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו – יתרבו מאד הפרשים הרוכבים על סוסים אלו. וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, ואף על פי שהם עייפים מהדרך הרחוקה, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ [-הממהר] לֶאֱכוֹל, וכך הם מיד כשיבואו לארץ אחרת ילחמו ויכבשו וישללו שלל.
(ט) ואין מטרת ביאתו לארצות אחרות להתכבד ולמלוך עליהם, כי אם כך לא היה מחריב את הארצות שכבש, אלא כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא – הוא בא רק כדי לגזול ולהרוס את הארצות האחרות, ולכן תמיד מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה – לצד מזרח, כי ארץ בבל נמצאת במזרח, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי – אוסף הוא את כל אומות העולם ולוקח אותם בשבי אל ארצו.
(י) ואינו מחלק כבוד למלכים ולשרים שהוא כובש, אלא וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס – ינהג בהם מנהג שחוק וגנאי, וְרֹזְנִים, שהם שרי העצה, כמִשְׂחָק לוֹ, כי אינו צריך את עצת הרוזנים ולא את גבורת המלכים, ואינו מתיירא משום אויס, כי הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר להגביה סוללות אל מול המבצרים, וַיִּלְכְּדָהּ במהירות, ואינו צריך לצור על המבצר ימים רבים.
