שישי
י"ח תמוז התשפ"ו
שישי
י"ח תמוז התשפ"ו

חיפוש בארכיון

שיעור 223, ספר דברי הימים ב, פרק כט, לא-לו

לא וַיַּ֨עַן יְחִזְקִיָּ֜הוּ וַיֹּ֗אמֶר עַתָּ֨ה מִלֵּאתֶ֤ם יֶדְכֶם֙ לַֽיהוָ֔ה גֹּ֧שׁוּ וְהָבִ֛יאוּ זְבָחִ֥ים וְתוֹד֖וֹת לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיָּבִ֤יאוּ הַקָּהָל֙ זְבָחִ֣ים וְתוֹד֔וֹת וְכָל־נְדִ֥יב לֵ֖ב עֹלֽוֹת׃ לב וַיְהִ֞י מִסְפַּ֣ר הָֽעֹלָה֮ אֲשֶׁ֣ר הֵבִ֣יאוּ הַקָּהָל֒ בָּקָ֣ר שִׁבְעִ֔ים אֵילִ֥ים מֵאָ֖ה כְּבָשִׂ֣ים מָאתָ֑יִם לְעֹלָ֥ה לַֽיהוָ֖ה כָּל־אֵֽלֶּה׃ לג וְֽהַקֳּדָשִׁ֑ים בָּקָר֙ שֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃ לד רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָֽכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כָּל־הָֽעֹל֑וֹת וַֽיְחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵהַכֹּֽהֲנִֽים׃ לה וְגַם־עֹלָ֨ה לָרֹ֜ב בְּחֶלְבֵ֧י הַשְּׁלָמִ֛ים וּבַנְּסָכִ֖ים לָֽעֹלָ֑ה וַתִּכּ֖וֹן עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהוָֽה׃ לו וַיִּשְׂמַ֤ח יְחִזְקִיָּ֨הוּ֙ וְכָל־הָעָ֔ם עַ֛ל הַֽהֵכִ֥ין הָֽאֱלֹהִ֖ים לָעָ֑ם כִּ֥י בְּפִתְאֹ֖ם הָיָ֥ה הַדָּבָֽר׃

 

֍              ֍              ֍

 

(לא) וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר, עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַה' – התחלתם מחדש את עבודת בית המקדש, גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית ה', וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים [-שלמים] וְתוֹדוֹת, שהם קרבנות שגם הבעלים אוכלים מהם, וְכָל נְדִיב לֵב, הביא עֹלוֹת, המוקטרות כליל, ואין לבעלים חלק בהם.

(לב) וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל, בָּקָר שִׁבְעִים, אֵילִים מֵאָה, כְּבָשִׂים מָאתָיִם, לְעֹלָה לַה' כָּל אֵלֶּה.

(לג) וְהַקֳּדָשִׁים שיש בהם הנאה לבעלים, כמו שלמים ותודות, היו בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת, וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים.

(לד) רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט, וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת כָּל הָעֹלוֹת, וַיְחַזְּקוּם – עזרו להם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם, עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה – כיון שהיתה המלאכה מרובה מאד באותו היום, וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ כל הַכֹּהֲנִים, כִּי הַלְוִיִּם היו יִשְׁרֵי לֵבָב ומיהרו לְהִתְקַדֵּשׁ יותר מֵהַכֹּהֲנִים, וכיון שהיו מעט כהנים שהתקדשו, הוצרכו לעזרת הלויים בהפשטת העורות.

(לה) וְגַם הוצרכו הלויים לסייע לכהנים כיון שהיו קרבנות עֹלָה לָרֹב, וכל קרבן עולה צריך כמה כהנים שיתעסקו בהקטרתו, וכן היו הכהנים צריכים לטרוח בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, להקטירם על גבי המזבח, וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה, שכל אלו הם דברים שאין הלויים יכולים לעשותם, ולכן סייעו להם לכל הפחות בהפשטת העורות, שזהו דבר המותר ללויים לעשות, וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית ה'.

(לו) וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל הָעָם, עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם – כי ידעו שאירע הדבר על ידי שה' העיר את ליבם לכך, כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר, ולא על ידי התעוררות מצד העם.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-1-ספר-דניאל-פרק-א-א-ב