(יד) וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃ (טו) וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכָל־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַֽאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃ (טז) וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָֽאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־אַבְשָׁל֔וֹם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יז) וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽא־הָלַ֖כְתָּ אֶת־רֵעֶֽךָ׃ (יח) וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר ה֛' וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל ל֥וֹ אֶֽהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃ (יט) וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶֽעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָבַ֨דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶֽהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ (כ) וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה־נַּעֲשֶֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(יד) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אל העיר 'בחורים' המוזכרת לעיל כשהם עֲיֵפִים, וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם.
(טו) וְאַבְשָׁלוֹם, וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ ליְרוּשָׁלִָם, וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ.
(טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, יְחִי הַמֶּלֶךְ, יְחִי הַמֶּלֶךְ.
(יז) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי בתמיהה, האם זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ דוד, שאתה בא אלי כשאני מורד בו, לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ.
(יח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם כפי שאמר לו דוד, לֹא – אין מן הראוי שאלך עם דוד, ואפילו אם לא יסכים דוד להמליך אותך אהיה אני עמך, כִּי אֲשֶׁר בָּחַר ה', וְהָעָם הַזֶּה, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב.
(יט) ועתה הוסיף לבאר לו את כוונתו, וְהַשֵּׁנִית – הסיבה השניה שבגללה ראוי לי לבא אליך, כי אני מקווה שגם דוד ישלים איתך ויסכים למלכותך, ואם כן נמצא שלְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד, הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ, וישמח שאיני עובד לאיש נכרי אלא לבנו, וגם אתה תאהבני כי כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ.
עתה, לאחר שגילה חושי הארכי את דעתו, שכוונתו לעשות שלום בין דוד לבין אבשלום, עמדו לפני אבשלום שני היועצים עם כוונות שונות, כי אחיתופל התאמץ להטות את לב אבשלום להרוג את דוד, וחושי הארכי יעץ לגרום לדוד להתרצות במלכות אבשלום. ואבשלום בעצמו רצה בלבבו יותר לנהוג כדברי חושי, כי לא רצה להרוג את אביו, אבל לא יכל להמנע לגמרי מלהתייעץ עם אחיתופל, וכפי שיבואר שהיתה עצתו נחשבת בעיני האנשים כמעט כנבואה.
(כ) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל, הָבוּ לָכֶם עֵצָה – הסכימו ביניכם יחד, אתה וחושי הארכי, לעצה אחת בענין צורת המלחמה נגד דוד, לאמור מַה נַּעֲשֶׂה.
