טז עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֨מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַֽאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה׃ יז הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַֽהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל׃
֍ ֍ ֍
(טז) עַל כֵּן, כיון שנדמה לו שעשה את הכל בכוחו, יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ – הרי הוא כדייג הזובח קרבנות ומקטיר קטורת לרשתות שבהם הוא דג דגים, כך הוא מייחס כחות אלהיים לכוחו ולמזלו, כִּי בָהֵמָּה – במצודות אלו שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה – יש לו מאכלים בריאים ושמנים.
(יז) ואם כן, כיון שאתה שמת אותו כדי לשפוט את הרשעים, ולגרום לשאר העם לחזור בתשובה, והוא אינו עושה כן, הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ – האם לתכלית זו ראוי שתמיד ירוקן את מצודתו, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל, וממשילו לדייג הדג דגים שאינו זקוק להם, ומשליך את הדגים שברשת רק כדי לאסוף בה דגים אחרים, וכך מלך בבל הורג את הגויים שהוא לוקח בשבי, כדי שיוכל לשבות גויים אחרים ולהושיבם תחתיהם.
