ג כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר׃ ד הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹֽא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמֽוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(ג) ואמנם לא יתגלה לו זמן הגאולה מגלות בבל, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד – כי יהיה חזון ונבואה מיוחדים לירמיהו הנביא על המועד של הגאולה הראשונה, מגלות בבל [וירמיהו ראה בנבואתו שיהיה זה לאחר שבעים שנה של מלכות בבל, ונשלם אותו זמן בשנה השלישית למלכות בלשאצר], אך גאולה זו לא תהיה הקץ של הגאולה השלימה, אלא רק פקידה זמנית שפקד ה' את עמו להחזירם לארצם ולבנות את בית המקדש, ואחר כך יגלו שוב, וְיָפֵחַ לַקֵּץ – ואחר כך יקום נביא נוסף שידבר דברי נבואה על קץ הימים, והוא דניאל, וְלֹא יְכַזֵּב – והקץ הזה יהיה הקץ האמיתי והמוחלט שבו תתקיים הגאולה לעולם, ולא תכזב כמו הגאולה הראשונה שפסקה לאחר תקופה מסוימת וגלו ישראל שוב מאדמתם, וגם אִם הקץ האחרון יִתְמַהְמָהּ, כי אם לא יזכו להגאל על ידי מעשיהם הטובים יצטרכו לחכות עד הזמן המוגבל שבו תבוא הגאולה בכל מקרה, וזמן זה הוא רחוק מאד, מכל מקום חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא הגואל בזמן המעותד לגאולה האחרונה, לֹא יְאַחֵר מאותו זמן.
(ד) הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ – מי שאין נפשו ישרה בו, הרי נפשו תתפעל ותתחזק לנסות 'להעפיל' ולדחוק את הקץ, ויהיו רבים שיכשלו בכך, וינסו לדחוק את הקץ, ויעמידו כמה נביאי ומשיחי שקר לישראל, ויגרמו צרות ורעות רבות לישראל, כי כשלא יבוא המשיח בזמן שהם רצו בו יצאו לגמרי מן הדת. וְצַדִּיק, שנפשו ישרה, לא ינסה לחשב את הקץ ולהעמיד חזון בעצמו, אלא בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, כי יאמין בנבואה שיבוא יום הגאולה, ולא ידחק את השעה לקרב את הקץ.
