ו הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה כֻלָּ֗ם עָלָיו֙ מָשָׁ֣ל יִשָּׂ֔אוּ וּמְלִיצָ֖ה חִיד֣וֹת ל֑וֹ וְיֹאמַ֗ר ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה לֹּא־ל֔וֹ עַד־מָתַ֕י וּמַכְבִּ֥יד עָלָ֖יו עַבְטִֽיט׃ ז הֲל֣וֹא פֶ֗תַע יָק֨וּמוּ֙ נֹֽשְׁכֶ֔יךָ וְיִקְצ֖וּ מְזַעְזְעֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לִמְשִׁסּ֖וֹת לָֽמוֹ׃ ח כִּֽי־אַתָּ֤ה שַׁלּ֨וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַֽחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(ו) הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם – כל העמים שכבש מלך בבל, עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ – ולמשל הזה יש פתרון שנאמר בדרך חידה, וְיֹאמַר בדרך משל, הוֹי, הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ – הרי הוא דומה לאדם הלווה בריבית, אך לא עבור עצמו, אלא לצורך אחרים, ומקבל על עצמו את תשלומי הקרן והריבית, עַד מָתַי ינהג כן, כי אינו משלם את חיוביו ונשאר לעולם לוה החייב כסף לאחרים, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט – ומקבל על עצמו את העול הכבד של החוב והעבוט שקיבל על עצמו עבור אחרים.
(ז) הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ – הרי פתאום יקומו הנושים בך, ויתבעו ממך את תשלומי הנשך והריבית שקיבלת עליך, וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ – ויתעוררו בעלי החובות ויזעזעוך, כשידרשו ממך גם את הקרן של חובות אלו, וכשלא יהיה לך מה לשלם, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ.
(ח) ומבאר את הנמשל, כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ – לקחת את שללם של גּוֹיִם רַבִּים, ושלל זה אצלך כהלואה שאתה צריך לשלם, בתוספת ריבית, ואין זו הלואה שלקחת לצורך עצמך, כי כל השלל הזה שמור למדי ופרס, שנטלו את המלכות מבבל, ומחמת כן יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים – כל העמים שנותרו ונשארו מהגויים שהרגת בהם, יבואו לשלול אותך, מִדְּמֵי אָדָם – מחמת דמם של בני האדם שהרגת בארצם, וַחֲמַס אֶרֶץ – ומחמת הארצות שחמסת, יטלו ממך קִרְיָה – את בבל עיר המלוכה, וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ, כפרעון על הקרן והריבית של דמי האדם וחמס הארץ.
