יא כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַֽעֲנֶֽנָּה׃ יב ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה׃ יג הֲל֣וֹא הִנֵּ֔ה מֵאֵ֖ת יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־אֵ֔שׁ וּלְאֻמִּ֖ים בְּדֵי־רִ֥יק יִעָֽפוּ׃ יד כִּ֚י תִּמָּלֵ֣א הָאָ֔רֶץ לָדַ֖עַת אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה כַּמַּ֖יִם יְכַסּ֥וּ עַל־יָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יא) כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק – כל אבן ואבן שבנית בה את קירות מלכות בבל, תזעק [את הזעקה המבוארת בפסוק הבא], וְכָפִיס מֵעֵץ – וכל עץ מתקרת הבית יַעֲנֶנָּה [כי דרך לבנות את הקירות מאבנים ואת התקרה מעץ, וממשיל את תחילת בניית ויסוד מלכות בבל לבניית הקירות, ואת השלמת הקמת המלכות לקירוי התקרה].
(יב) וזעקת האבנים תהיה, הוֹי, בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים, כי יסוד הממלכה היתה בדמיהם של הגויים שהרג וכבש, ומענה כפיסי העץ יהיה, וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה, כי בזמן השלמת המלכות כבר לא הרג גויים נוספים, מאחר וכבר כבש את כולם, אך מכל מקום היה גם הסיום בעוולה, כי כל עושרו היה ממעשי שוד וחמס.
(יג) הֲלוֹא הִנֵּה יצאה הגזירה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת, לשלם לעושה הרעה כרעתו, ותוצת אש בחומת בבל ובשעריה, וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ – יתייגעו כל העמים בחינם לכבות את האש, ולא יוכלו, וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ – והלאומים יתעייפו בחינם מלהציל את בבל, כי לא יצליחו בכך, וכמו שנאמר גם בנבואת ירמיהו (נ"א נ"ח) 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר, וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ, וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי אֵשׁ וְיָעֵפוּ'.
(יד) כִּי על ידי עונש זה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד ה', כיון שהיה הדבר במשתה היין של בלשאצר, לאחר שהשתמש בכלי המקדש וחילל אותם, והופיעה דמות יד וכתבה על קיר ארמונו דברים סתומים, ודניאל פירש לו שמחמת חטא זה תתבטל מלכותו, וכפי שאירע עוד באותו לילה שנהרג בלשאצר ונכבשה בבל, ובכך נודע בכל העולם כבוד ה', גבורתו והשגחתו, כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם, כי בתחילה נודע הדבר למלכי פרס ומדי שצרו על בבל, ולאחר שהצליחו לכובשה פרסמו זאת בכל העולם.
