ט לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃ י לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃ יא הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי ׀ לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין׃
֍ ֍ ֍
(ט) ואילו היתה החכמה תולדה של הבחינה והנסיון, הרי היה צורך בבני אדם רבים כדי להגיע לדברי החכמה, שכל אחד סומך על נסיונות חבירו, ומצרפים את כל הנסיונות יחד להגיע אל כללים נכונים, אך לפי דעתי עתה, לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ – אין צורך בבני אדם רבים כדי להחכים, אלא די באדם אחד אשר יש בו רוח, להבין ולהשכיל את כל החכמה, וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט – וה'בינה', שהיא לימוד דבר מדבר על פי משפטי החכמה, אינה תלויה בזקנה, כי אילו היתה החכמה תלויה בנסיון, היו הזקנים מחכימים יותר, כיון שהיו להם שנים רבות לחקור ולעיין, וללמוד דבר מדבר, אך עתה אני אומר שאין צורך בזקנה כדי להבין את משפטי החכמה.
(י) לָכֵן אָמַרְתִּי, הגם שאין לי נסיון ובחינה של שנים רבות, אף על פי כן שִׁמְעָה לִּי, ואֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי, כי נחה עלי הרוח להשכיל ולהבין את אמיתת הדברים.
(יא) ומבאר עתה בדבריו שכבר ירד לסוף דעת המדברים בויכוח זה, כראוי למי שרוצה לבטל את דברי חבירו, הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם – חיכיתי עד שתסיימו את כל דבריכם, אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם – האזנתי עד שהבנתי את ההקדמות שעליהם ביססתם את דבריכם, כי שורש בניני החכמה הוא מהיקשי התבונה, ללמוד דבר מדבר, עַד תַּחְקְרוּן מִלִּין – והמתנתי עד שתסיימו לחקור את כל חקירותיכם, ותולדותיהם ופרטיהם היוצאים מהם.
