יב וְעָ֥דֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם׃ יג פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ׃ יד וְלֹֽא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃ טו חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(יב) ולא הקשבתי רק לדבריכם בפני עצמם, אלא וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן – התבוננתי לראות את השייכות שבין המדברים לבין דבריהם, כי לפעמים יאמר החוקר דברים המבוססים על שיטתו בדברים אחרים, ועל אף כל זאת ראיתי וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ, היכול להביא הוכחות וראיות נגד טענותיו של איוב, ואפילו לא עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם – אין אפילו מי שיענה לו ענייה של דיבור בלבד, ללא ראיות.
(יג) פֶּן תֹּאמְרוּ, אכן מָצָאנוּ חָכְמָה להשיב לאיוב, בכך שאמרנו אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא אִישׁ, כלומר טענתינו היא שהויכוח של איוב אינו עם איש, אלא עם ה', ולכן לא שייכים בו החסרונות המצויים אצל בני האדם, ואין אנו משיגים את הנהגת ה' [כפי שאמר צופר הנעמתי], או שלא יתכן שהאיש יצדק בויכוחו עם ה' [כפי שאמר אליפז התימני], וכי בדברים אלו תוכלו לנצח ולהשיב לטענותיו של איוב, והרי אין זו טענה של חכמה, שניתן על ידה לנצח בויכוח.
(יד) וְלֹא עָרַךְ אֵלַי מִלִּין – והמילים שאמר לכם איוב בויכוח, לא נערכו אלי כלל, כיון שלי יש הקדמות אחרות ושורשים אחרים להבנת הדברים, עד שכאילו יש צורך במילים אחרות ושפה אחרת כדי לערוך את הויכוח, וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – לא אשיב לאיוב את אותם אמרים שאתם השבתם לו, כי דעתי נפרדת מדעתכם, ותשובתי שונה מדבריכם.
(טו) והטעם שלא אשתמש באמריכם, כי יש ביניכם כאלו שחַתּוּ – נשברו ולֹא עָנוּ עוֹד, ובזה רמז על צופר הנעמתי שלא השיב כלל בפעם השלישית, הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים – ויש ביניכם כאלו שנעתקו מפיהם המילים, ובזה רמז על בלדד השוחי, שאמנם השיב מענה שלישי, אך עשה זאת במילים קצרות, כי לא היו לו מספיק מילים לבאר את דבריו, אלא דיבר ברמזים בלבד.
