פרק לג א וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע־נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל־דְּבָרַ֥י הַֽאֲזִֽינָה׃ ב הִנֵּה־נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי׃ ג יֹֽשֶׁר־לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק לג (א) וְאוּלָם, שְׁמַע נָא אִיּוֹב מִלָּי – שמע את המילים שבהם ניסחתי את מליצות דברי, כי גם בהם יש כוונה מיוחדת, וְכָל דְּבָרַי הַאֲזִינָה, מתחילתם ועד סופם, כי עיקר התשובה באה בסוף הדברים.
(ב) הִנֵּה נָא פָּתַחְתִּי כעת את פִי, לומר את מה שכבר דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי, כי כבר קודם לכן דיברתי את הדברים ביני לבין עצמי, ועתה אני רק מוציא את הדברים לחוץ.
(ג) יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי – והדברים שאני אומר לך אינם רק כדי לנצח בויכוח, אלא הם דברים המיושרים על ליבי [ולא זו בלבד שהם מובנים בשכלי, אלא הם גם מיושבים על ליבי, כי הלב מורה על הרצון, ולפעמים אדם אינו רוצה את הדבר הגם שהוא מבין בשכלו שהוא אמת, והדברים שאני אומר הם גם יושר ליבי], וְדַעַת, שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ, כלומר, שפתי יאמרו את דעתי בבירורו, כי אף שהמושגים עמוקים וקשים, שדרך להלבישם בחידות ומליצות, אני אומר את הדברים באופן ברור ומובן.
