ד רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי׃ ה אִם־תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה׃ ו הֵן־אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם־אָֽנִי׃ ז הִנֵּ֣ה אֵֽ֭מָתִי לֹ֣א תְבַֽעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹֽא־יִכְבָּֽד׃
֍ ֍ ֍
(ד) לאחר שביאר אליהוא את מעלת דבריו, מבאר הוא את מעלת המדבר, כי לפי שיטתו נחשב הדבר כאילו ה' בעצמו מדבר דרכו, כיון שהבנתו וחכמתו לא באו אליו מחמת נסיון ובחינה, או מקבלה מאדם אחר, אלא הם המושכלות שנטע ה' בדעתו מיום בריאתו, והרי הוא עומד בויכוח זה במקום ה', ובכך השיב תשובה לאיוב, שביקש (פרק י"ג פסוק כ"א) שיסיר מעליו ה' את אימתו, ואז יוכל להתווכח עמו, ועל כך אמר לו אליהוא שהוא עומד עתה במקום ה', כי רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי, שהרי אני יציר כפיו של ה', וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי, כי כל רגע ורגע ה' מחיה אותי מחדש.
(ה) וכיון שאני המתווכח איתך בפועל, ולא ה', אִם תּוּכַל, הֲשִׁיבֵנִי, כי לא תיפול עליך אימה ופחד, עֶרְכָה – ערוך את טענותיך, לְפָנַי הִתְיַצָּבָה.
(ו) הֵן אֲנִי – הרי אני ניצב לפניך, כְפִיךָ לָאֵל – כמו שביקשת בפיך מהאל, שהמתווכח עמך יהיה מורגש בחושיך הגשמיים, ולא יפחיד אותך באימתו או בעונשו, וכך אני מורגש בחושיך, כי מֵחֹמֶר גופך קֹרַצְתִּי [-נגזרה תבנית גופי] גַם אָנִי.
(ז) וכן לענין הפחד, הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ, כי אין לך כלפי יראת הרוממות כפי שיש לך כלפי ה', שמחמת כן אינך יכול להתווכח עמו, וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא יִכְבָּד – איני יכול להכביד עליך את כפי ולהענישך, ואם כן אין לך ממני אף יראת העונש.
