ו וְהוּא֩ הֶֽעֱבִ֨יר אֶת־בָּנָ֤יו בָּאֵשׁ֙ בְּגֵ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם וְעוֹנֵ֤ן וְנִחֵשׁ֙ וְֽכִשֵּׁ֔ף וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעוֹנִ֑י הִרְבָּ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃ ז וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הַסֶּ֖מֶל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בְּבֵ֣ית הָֽאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶל־דָּוִיד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירֽוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֨רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעֵילֽוֹם׃ ח וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָסִיר֙ אֶת־רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱמַ֖דְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֗וֹת אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים לְכָל־הַתּוֹרָ֛ה וְהַֽחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ ט וַיֶּ֣תַע מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־יְהוּדָ֖ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לַֽעֲשׂ֣וֹת רָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ו) אחר כך עשה מנשה את תועבות הכנעניים, וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵיבֶן הִנֹּם, וְעוֹנֵן [-אמר לפי ה'עונות', הזמנים, איזה זמן ראוי לעשיית כל דבר],וְנִחֵשׁ, וְכִשֵּׁף, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי [-מיני אופנים של הגדת עתידות שאסרה התורה], הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ.
(ז) ותכלית תועבותיו היתה בכך שהניח עבודה זרה בבית המקדש, ובכך רצה להשוות את עבודת ה' לעבודה זרה, וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵיתהָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַםאֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם, ובכך גדל חטאו, שאחר שה' בחר לו מקום זה למשכן לעולם, הניח שם מנשה את הפסל של עבודה זרה. ועוד, כי בכך שבחר ה' במקום זה מכל שבטי ישראל הרי כל הנעשה בבית הזה הוא בשותפות של כל ישראל, ושם יסוד הקשר בין ה' לבין עמו, ומנשה פגם בקשר זה על ידי הנחת הפסל באותו מקום.
(ח) ובזכות בית המקדש אמר ה' לדוד ושלמה, וְלֹא אֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶליִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, ונמצא שבית המקדש הוא ההבטחה שיש לישראל על קיומם בארץ, אך התנה זאת ה' ואמר, רַק אִםיִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים, לְכָל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּיַדמֹשֶׁה.
(ט) וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִידה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
