יט וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וְר֖וֹב עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן׃ כ וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַֽאֲכַ֥ל תַּֽאֲוָֽה׃ כא יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי וְשֻׁפּ֥וּ עַ֝צְמֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ׃ כב וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יט) ומי שאינו שם ליבו אל ההתראות שמתרים בו בחלום או בחזיון, ידבר עמו ה' בדרך אחרת, וְהוּכַח – יוכיחנו ה' וילמדנו מוסר בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָן – ויהיו עצמותיו בריב חזק, כי יושבת השלום שיש בין כל אברי הגוף וחלקיו.
(כ) ומחמת חוליו לא ירצה לאכול כלל, וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם – ואפילו הלחם שהוא חי ומתקיים ממנו יהיה מזוהם בעיניו, וְנַפְשׁוֹ תזהם אפילו מַאֲכַל תַּאֲוָה – מאכל שהיה מתאווה אליו תמיד.
(כא) יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי – עיניו רואות איך בשרו כלה והולך מחמת חוליו, וְשֻׁפּוּ – יזוזו ממקומם ויגבהו עַצְמֹתָיו אשר עד עתה לֹא רֻאּוּ, כי עד עתה היו מכוסות בבשר, ומחמת חוליו רזה גופו, ועצמותיו בולטות, וכאילו נעשו גבוהות יותר.
(כב) וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ – נפשו תהיה קרובה להישחת, וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים – וגופו יהיה קרוב למות.