טו בַּֽחֲל֤וֹם ׀ חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב׃ טז אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם׃ יז לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַֽעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה׃ יח יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵֽעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח׃
֍ ֍ ֍
(טו) ומבאר את האופן הראשון שה' מדבר עם בני האדם, בַּחֲלוֹם אמיתי, כאשר חלה הרוח האלוקית על כח הדמיון של האדם, ומודיעים לו את העתיד לבוא עליו, או בחֶזְיוֹן לַיְלָה, שזו דרגה פחותה יותר, שרואה איזה חזון או מראה בחלומו, המורה על העתיד. והחלום האמיתי בא בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים, בעת השינה העמוקה, ואילו חזון הלילה בא בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב, כאשר האדם ישן שינה קלה, נים ולא נים.
(טז) אָז, בחלום או בחזיון, יִגְלֶה ה' את אֹזֶן האֲנָשִׁים, וּבְמֹסָרָם – ובמוסר הטבוע בלב האדם, יַחְתֹּם, כי המוסריות החקוקה בליבו תתעורר מחמת החלום או החזיון, ותניע אותו לבקר את מעשיו, עד שירגיש בטבע נפשו שיצא מגבולות המוסר בדבר מסוים, ויבין שהתרו בו מהשמים ורמזו לו שיחזור בתשובה.
(יז) וההתעוררות הזו שבאה מכח החלום או החזיון תהיה לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה – להסיר ממנו איזה מעשה רע שעשה, וְגֵוָה – דבר הצפון בעומק ליבו של האדם, והם המידות והתכונות הטמונים במעמקי הנפש, וכאשר רוח האדם מעלה את הציורים הרעים אל לב האדם, והוא נמשך אחריהם לנהוג במידות רעות, מִגֶּבֶר יְכַסֶּה – חלום או חזיון זה יעורר את האדם לכסות ולטמון את המידות הרעות הללו בתהומות נפשו, שישרו שם מכוסים ונסתרים לעולם, ולא יפנה אל המידות הללו לנהוג בדרכם.
(יח) ועל ידי זה יַחְשֹׂךְ את נַפְשׁוֹ הרוחנית מִנִּי שָׁחַת – שלא תישחת, וְחַיָּתוֹ – ואת חיות גופו ימנע מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח – מלעבור תחת חרבו של מלאך המוות, כלומר, יציל גם את נפשו וגם את גופו.
