כו יֶעְתַּ֤ר אֶל־אֱל֨וֹהַּ ׀ וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶֽ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ׃ כז יָשֹׁ֤ר ׀ עַל־אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶֽעֱוֵ֗יתִי וְלֹא־שָׁ֥וָה לִֽי׃ כח פָּדָ֣ה נַ֭פְשׁוֹ מֵֽעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(כו) ב. עוד יכול הוא להעביר את הגזירה מעליו, על ידי תפילה, כאשר יֶעְתַּר [-ירבה בתפילה] אֶל אֱלוֹהַּ, וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה – נפשו תתרועע ותתחבר אל ה' בדביקות הנפש, וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ – ואף שעד עתה היה רשע בדינו, ונגזרה עליו מיתה, ישוב עתה להיות צדיק, ויתבטל גזר דינו.
(כז) ג. אם חטא בדברים שבין אדם לחבירו, שבזה לא תועיל לו התפילה והחרטה לבדם, אלא צריך הוא גם להשיב את הגזילה ולתקן את אשר עיוות, יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים – עליו ליישר ולתקן את העוולה שעשה לאנשים, על ידי שישיב להם את ממונם, ואחר כך יוסיף להתוודות בפיו, וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי במעשי הרעים, וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי – בליבי ובמחשבתי עיוותתי את הדברים הישרים, וְלֹא שָׁוָה לִי, כי כשם שקלקלתי את היושר והשיווי הראויים, כך גופי יצא משיווי המזג והכוחות הראויים לו, ונעשיתי חולה. ונמצא שנמנו כאן שלשת הדברים המועילים להעביר את הגזירה הרעה, הצדקה, והיינו מעשים טובים שכבר עשה האדם, התפילה לה', והתשובה על המעשים הרעים.
(כח) פָּדָה נַפְשׁוֹ הרוחנית מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת – מלהישחת, וְחַיָּתוֹ – גופו החי, בָּאוֹר תִּרְאֶה, כי ינצל ממוות.
