כ אַֽחֲרֵ֣י כָל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹֽאשִׁיָּ֨הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹֽאשִׁיָּֽהוּ׃ כא וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹֽא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵֽאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַֽהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵֽאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃ כב וְלֹֽא־הֵסֵב֩ יֹֽאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃ כג וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַֽעֲבָדָיו֙ הַֽעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הָֽחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃כד וַיַּֽעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻהוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר־לוֹ֒ וַיּֽוֹלִיכֻ֨הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכָל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹֽאשִׁיָּֽהוּ׃ כה וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָהוּ֮ עַל־יֹֽאשִׁיָּהוּ֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ כָֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁרוֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹֽאשִׁיָּ֨הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃ כו וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ וַֽחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃ כז וּדְבָרָ֕יו הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כ) אַחֲרֵי כָל זֹאת, אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת – את בית המקדש על מכונו, בסידור המשמרות ושאר הדברים, כיון שהבטיח לו ה' על ידי הנביא שלא תבוא הרעה בימיו, לכן סיבב ה' שיסתלק לפני בוא הרעה, ואז עָלָה פרעה נְכוֹמֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם עם מלך אשור בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּלמלחמה, למונעו מלעבור בארץ ישראל.
(כא) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו פרעה נכו מַלְאָכִים לֵאמֹר, מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הרי לֹאעָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם – איני הולך כעת להלחם בך, כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי בכרכמיש, ואל תחשוש שאתעכב בארצך ואלחם עמך, וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי – ציוה עלי להזדרז במלחמה זו [יתכן ששמע כן פרעה נכו בנבואה מפי ירמיהו הנביא],חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי, כי כאשר אתה נלחם בי הרי זה כאילו אתה מתנגד לדבר האלהים שציוה עלי לעשות כן, וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ.
(כב) וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ – כי חשב שפרעה נכו מעמיד פנים כאילו הוא רוצה להלחם בכרכמיש, וכוונתו האמיתית היא להלחם בישראל, וְלֹא שָׁמַע יאשיהו אֶל דִּבְרֵי פרעה נְכוֹ שאמר את דבריו מִפִּיאֱלֹהִים, וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ.
(כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים חיצים בקשת לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִימהמרכבה, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד.
(כד) וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה, וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, כיון שמרכבה זו היתה נוחה יותר, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו,וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ.
(כה) וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַליֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל, וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת, וזו קינת 'איכה יועם זהב' שבמגילת איכה.
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו אשר עשה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה'.
(כז) וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
