ז וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃ ח בְּאָמְרִ֣י לָֽרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַֽעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃ ט וְ֠אַתָּה כִּֽי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּֽעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה ביאר לו את הנמשל, וְאַתָּה, בֶן אָדָם, כמו צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, לתקן את עניינם, וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר, שגזרתי עליהם גזירה רעה, והרי ודאי תבוא הגזירה, בדומה לאויב שבא על העיר, וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי, שישובו בתשובה, וימלטו מהגזירה.
(ח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע, רָשָׁע מוֹת תָּמוּת – מחמת שאתה רשע נגזרה עליך מיתה, וכלול בלשון זו שאם יחזור בתשובה ולא יהיה רשע, לא ימות, וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ – אם לא תאמר את דבר הנבואה להזהיר את הרשע שיחזור בתשובה, הרי גרמת בכך שהוּא רָשָׁע ובַעֲוֹנוֹ יָמוּת, כלומר, גרמת לשני דברים, א. שימות, כי לא חזר בתשובה ומת בעוונו, ב. שימות כרשע, ללא תשובה, ולכן, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.
(ט) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ, הרי תתקן בכך את שני הדברים, כי הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, אך לא ימות כרשע, כי לאחר שהזהרת אותו, בודאי סמוך למיתתו יחזור בתשובה ותהא מיתתו כפרתו, וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ, כי הזהרת אותו, ולא תענש על כך שמת.
