י וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה׃ יא אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי ׀ נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָֽרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָֽרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(י) וְאַתָּה, בֶן אָדָם, אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הממאנים לחזור בתשובה, הרי כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר – טענתכם היא שלא תועיל לכם התשובה מחמת שני טעמים, א. כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ – שהרי דומים אנו לעבדים שציוה עליהם המלך לעשות מלאכתו, וקלקלו ולא עשו, שמגיע להם עונש מצד ה'פשע', שמרדו במלך והמרו את דברו, ומצד ה'חטאת', שקלקלו את מלאכתו, ולא תועיל לכך תשובה, שהרי אין בכך תיקון למרידה, ואף המלאכה תישאר בקלקולה, ב. וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים – הרי אנו דומים לחולה שציוה עליו הרופא לעשות דברים מסוימים לרפואתו, ולא עשה כדבריו, ומחמת כן הוא נמק בחוליו, וכי יוכל לחזור בתשובה על כך שלא שמע בקול הרופא ולהתרפא, והרי בודאי ימות בחוליו, וְאֵיךְ נִחְיֶה על ידי חרטה ותשובה.
(יא) ומשיב להם ה' תשובות לשתי טענות אלו, אֱמֹר אֲלֵיהֶם, חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים – נשבע ה' בשמו הגדול, אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כלומר, אמנם מלך בשר ודם שעבדיו מרדו בו רוצה הוא להענישם, והעונש עצמו הוא התכלית של המלך, אך ה' אינו חפץ במות הרשע כתכלית בפני עצמה, אלא גם כאשר נענש הרשע בעונש מיתה, אין התועלת במיתה עצמה כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע אחר מִדַּרְכּוֹ, על ידי שיראה שהרשע הקודם נענש ומת, וְחָיָה הרשע האחר על ידי שישוב בתשובה, ולכן כאשר מזהיר אותם ה' שיחזרו בתשובה, ודאי שאם יעשו כן לא יהיה עוד צורך במיתתם, ולא יענשו כלל, שהרי זהו עיקר רצונו של ה', שהחוטאים יחזרו בתשובה. וכנגד הטענה השניה אומר, שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, כי על ידי שתשובו מהמעשים הרעים, תשובו לאיתנכם הראשון ותתרפאו מחולי הנפש, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, והלא יש לכם רפואה מוכנה.
