א בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֨יִם֙ לְדָֽרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהֽוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃ ב כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת׃ ג וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
֍ ֍ ֍
הקדמה: נביאים רבים התנבאו על הגאולה העתידה, שתהיה גאולה שלימה שאין לאחריה גלות וחורבן, אמנם לא נאמר לה זמן מסוים, ומזמנו של חזקיהו מלך יהודה היה הזמן ראוי מצד עצמו לגאולה זו, אם היו ישראל זוכים לכך [ולכן אמרו חז"ל שרצה הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח, ואת סנחריב גוג ומגוג], וכיון שלא זכו, נחרב בית המקדש הראשון, וגלו ישראל לבבל. אמנם כיון שראה ה' שאם ישארו כך בבבל ייטמעו בין הגויים ויאבדו, פקדם שנית על ידי עזרא הסופר והעלה אותם לארץ ישראל, ועלו עמהם אנשי כנסת הגדולה והשיבו את התורה לישראל. אמנם גם באותו זמן היתה עדיין אפשרות שיזכו ישראל לגאולה שלימה, ואם היו שבים כולם בתשובה שלימה היה זה קץ הפלאות, והיה זרובבל מלך המשיח, ובית המקדש היה נבנה בנין קיים לעולם. ולכן באותו זמן הזריח להם ה' שוב את אור הנבואה, על ידי הנביאים האחרונים שהם חגי, זכריה ומלאכי, שעוררו אותם לחזור בתשובה, וגילו להם סוד זה שהדבר תלוי בהם. אמנם כיון שלא זכו, היתה הגאולה ההיא ארעית, ובית המקדש השני נחרב גם הוא, וגלו ישראל מעל אדמתם.
נבואתו הראשונה של חגי נאמרה באותם ימים, לאחר שהתחילו לבנות את בית המקדש ברשיון כורש הראשון מלך פרס [בן אחשורוש ואסתר המלכה], והושבתה הבניה על ידי צרי יהודה וירושלים, עד שהתחדשה הבניה בזמן מלכות דריוש. ונבואת חגי נאמרה קודם שהגיע הרשיון השני מדריוש, ואמר להם שימשיכו את הבניה מיד אף ללא רשותו של מלך פרס.
פרק א
(א) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי [-חודש אלול], בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא, אֶל זְרֻבָּבֶל [בן פדיה] בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל, פַּחַת [-השר הממונה על] יְהוּדָה, והיתה הנבואה שייכת בעיקר אליו, כיון שאם אכן היו ישראל שבים בתשובה היה זרובבל נעשה מלך המשיח, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לֵאמֹר.
(ב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, לֵאמֹר, הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ, כיון שראו שיש עיכובים בבניית בית המקדש, לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת – עדיין לא הגיע הזמן הראוי לבנות את בית המקדש, כיון שהיה מקובל בידם מכל הנביאים שלפני הגאולה השלימה יהיו אותות ומופתים בשמים ובארץ, ותהיה מלחמת גוג ומגוג, והם ראו שלא אירע דבר מכל הדברים הללו, ולכן החליטו בדעתם שלא הגיע הזמן הראוי לגאולה השלימה. ועוד טענו, שלפני בניית בית המקדש יש צורך שתהיה להם מנוחה שלימה מהאויבים, כפי שהיה בזמן שלמה המלך קודם בניית בית המקדש הראשון, וכיון שלא היתה להם עדיין מנוחה מאויביהם, חשבו שעדיין לא הגיע הזמן הראוי לבניית בית המקדש.
(ג) ועל כך התנבא חגי ואמר לישראל, וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר, כלומר, מילים אלו אינם הקדמה לנבואה, אלא הם חלק ממה שאמר לו ה' לומר לישראל, שלכן היה דבר ה' ביד חגי, והכוונה בכך, שכדי להוציא מליבכם את הטעות הזו, בא דבר ה' ביד חגי לומר לכם דברי נבואה, ומעצם הדבר שה' שולח לכם דברי נבואה תבינו שאם תשובו בתשובה ישוב אור הנבואה לזרוח עליכם בקביעות, ותבוא הגאולה השלימה.
