ד הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָֽתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב׃ ה וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃ ו זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃
֍ ֍ ֍
(ד) וכנגד מה שאמרו אנשי אותו הדור שעדיין לא הגיע הזמן לבנות את בית המקדש, משיב להם הנביא, הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים – וכי הגיע הזמן הראוי לכך שתשבו בבתיכם המקורים ומצופים, והרי גם לזה צריך שיגיע הזמן שהתנבאו עליו הנביאים, והרי אינכם שואלים האם הגיע הזמן הראוי לכך, אלא אתם יושבים בבתיכם, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב – ורק על בית המקדש החרב אתם תמהים אם הגיע הזמן לבנותו, ואינכם ממהרים לבנותו כראוי.
(ה) וְעַתָּה, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם, ועל ידי התבוננות זו תראו שאין מעשיכם רצויים לפני ה', ומתוך כך תבינו שעליכם לבנות את בית המקדש.
(ו) כי הנה בניגוד לדרך הטבע, שהאדם זורע מעט וקוצר הרבה, הרי אתם זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה, וְהָבֵא מְעָט. וגם באותו מעט שהבאתם מהשדה יש קללה, אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה – אינכם שבעים מאכילתכם, שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה – אינכם רוויים משתיית היין, לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ – הבגדים שאתם לובשים אינם מחממים אתכם, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר – העובד ומרויח כסף בשכרו, מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב – כאילו נותן את ממונו בארנק שיש בו חור, וכל הכסף שבו אובד.
