(ח) א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָֽאֱלֹהִ֥ים הָֽאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָֽאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכָל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ (ט) הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּֽעַבְד֣וּ לָֽעִבְרִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָֽבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִֽהְיִיתֶ֥ם לַֽאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃ (י) וַיִּלָּֽחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֨סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃ (יא) וַֽאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃
֍ ֍ ֍
(ח) והוסיפו עוד, אוֹי לָנוּ, כי לא רק שלא נוכל לנצחם, אלא יתכן שאף אנו נאבד, כי מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אשר אין כוחו מוגבל לדבר אחד או למקום אחד [כפי שחשבו עובדי האלילים, שיש כוחות מוגבלים השולטים בעולם, וכל אחד שולט במקום אחד, או בדבר אחד], שהרי אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה, ולא רק בדבר מסוים, וגם בַּמִּדְבָּר גילה את גבורתו, הרי שהוא שולט גם במקום יישוב וגם במדבר, ובכל הדברים.
אמנם, בהיותם עובדי אלילים, היו הפלישתים סבורים עדיין שכוחות האלוקות מחולקים הם, ולא הבינו שאלוקי ישראל הוא האלוקים היחיד השולט בכל, אלא סברו שאמנם כוחו גדול אך לפעמים יוכלו בני האדם להאבק עם כוחות אלו ולנצחם, ולכן אמרו, (ט) הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים – התנהגו כבני אדם, ולא כבעלי חיים אשר אינם יכולים להלחם בכוחות אלו, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם, ותרויחו שלא תנוצחו במלחמה. ועוד, אף אם לא תנצחו, לכל הפחות וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם, שאין דומה אדם שנלחם בקרב וניצחו אותו, לאדם שאינו נלחם כלל אלא נכנע מיד לאויבו, שבושתו מרובה, והרי הוא כבעל חיים הנמסר בבלי דעת לכל המנהיג אותו.
(י) וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, ועתה לא שבו אל המחנה כמו בפעם הקודמת, אלא וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו בלא סדר, וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי.
(יא) וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח על ידי הפלשתים, וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס. ובזה התקיימה נבואת שמואל.
