(ה) וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־ה֙' אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃ (ו) וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַֽחֲנֵ֣ה הָֽעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן ה֔' בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (ז) וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָֽמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָֽיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃
֍ ֍ ֍
(ה) וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה, תרועת נצחון, וַתֵּהֹם הָאָרֶץ. והם חשבו שכמו שבמלחמת יריחו צרו על העיר עם ארון ברית ה' וניתנה העיר בידם, כך יהיה עתה, אך גם בזה טעו, שהרי במלחמת יריחו נצטוו בפירוש שלא יריעו ולא ישמיעו קול עד עת הנצחון, אלא ישאו עיניהם לה' לבקש תשועתו, והם לא עשו כן, אלא מיד עם בא ארון האלוקים הריעו תרועת נצחון.
(ו) ואף שמחנה הפלשתים היה רחוק, וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה, וַיֹּאמְרוּ, מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה' בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה.
(ז) וַיִּרְאוּ [-ויפחדו] הַפְּלִשְׁתִּים, כִּי אָמְרוּ, עם ארון הברית בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה והוא ילחם בהם. וַיֹּאמְרוּ, אוֹי לָנוּ, כִּי אף שעד היום ניצחנו את ישראל, הרי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, שיבא ארון הברית, ועתה לא נוכל לנצחם.
