כח עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַּסֶּ֔לַע יֹֽשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃ כט שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַֽאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃ ל אֲנִ֤י יָדַ֨עְתִּ֨י נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃
֍ ֍ ֍
(כח) עִזְבוּ את העָרִים, וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע – סלע המדבר שהיה מחוץ לגבול מואב, יֹשְׁבֵי מוֹאָב, וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן, בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת – בחפירה עמוקה שיש לה שני עַבָרִים, שאם יבוא האויב מצד אחד, תברח לצד השני.
(כט) אמנם אנשי מואב לא עשו זאת, שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב – גאוותו של מואב, גֵּאֶה מְאֹד, גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ, וְרֻם לִבּוֹ, ומחמת כן לא ברח אל המדבר, כי ברוב גאוותו חשב שהאויב לא יוכל לנצח אותו.
(ל) אֲנִי יָדַעְתִּי, נְאֻם ה', את עֶבְרָתוֹ – כעסו על ישראל, וְלֹא כֵן – לכן לא עשו כן ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בַּדָּיו – מחשבותיו, כי אינו מאמין שינצח אותו האויב, ולכן לֹא כֵן עָשׂוּ לברוח אל המדבר.
