יא וָֽאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָֽאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃ יב וְרִחַ֥ק ה֖' אֶת־הָֽאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָֽעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ יג וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָֽיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּֽאֵלָ֣ה וְכָֽאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֨כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) וָאֹמַר, עַד מָתַי אֲדֹנָי – עד מתי אנהג עמהם בדרך זו, שאומר להם שיראו וישמעו ולא יבינו ולא יידעו, האם לעולם יהיו סוררים והולכים. וַיֹּאמֶר, כך יימשך הדבר עד שיתקיימו כל נבואות התוכחה, עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ [-יהיו ריקים ושוממים] העָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, אך ישארו בתים בודדים, ואחר כך יתגבר החורבן, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם – גם הבתים הבודדים יתרוקנו ויהיו שוממים מבני אדם, אך ישארו עדיין רועים ועדריהם, ולאחר זמן יתגבר החורבן יותר, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה – כל האדמה תהיה שוממה.
(יב) וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם, כי עשרת השבטים יגלו למקומות רחוקים מאד, עד שבדרך הטבע לא תהיה תקווה שיחזרו לארץ ישראל, וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ – וגם אותם מעטים שישארו בארץ ישראל יעזבו מעצמם את הארץ.
(יג) וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה – וישאר בארץ ישראל רק חלק אחד מעשרה, והם שבט יהודה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר – וגם אותם שנשארו יתבערו ויילכו כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת – כעצי האלה והאלון בשלכת, שהעלים נושרים, מַצֶּבֶת בָּם – ורק הגזע והשורשים נשארים, זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ – וכך גם אותם מועטים שישארו משבט יהודה, והם דורו של חזקיהו המלך, יהיו צדיקים וקדושים, וישובו אל ה' בכל ליבם.
