ט וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָֽמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֨וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃ י הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ט) לאחר שקיבל ישעיהו על עצמו את השליחות להתנבא אל ישראל, אמר לו ה' כיצד להוכיחם. באותו דור לא היו ישראל מקבלים דברי חכמה ומוסר, ולא רצו לשמוע את דברי הנביא כלל, וַיֹּאמֶר ה' לישעיהו, שלא יאמר להם מתחילה שהוא בא להשמיע להם דברי תוכחה ומוסר, אלא לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ – רק תשמעו את הדברים, וְאַל תָּבִינוּ – ולא יאמר להם שיתבוננו בדבר, וּרְאוּ רָאוֹ – או שיאמר להם שיראו בעיניהם, וְאַל תֵּדָעוּ – ולא יאמר להם שיצטרכו לדעת ולהשכיל בדבר.
(י) וביאר לו ה' את טעם הדבר, הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה – מחמת שהשמין לבבו והתרוקן מכל חכמה והשכל, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע – אם יידעו שיש בדבריך דברי חכמה ומוסר, יכבידו את אוזניהם מלשמוע, ויעצמו את עיניהם מלראות, אבל עתה כשלא יידעו זאת, ותאמר להם רק שיראו או שישמעו, יש תקווה פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, ואחרי שיראה וישמע מהצד החיצוני, ייכנסו הדברים לליבו, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.
