פרק א א בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָֽרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן־עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ ב קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עַל־אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף׃ ג וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
פרק א (א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי [הוא חודש מרחשוון], בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה, בֶּן בֶּרֶכְיָה, בֶּן עִדּוֹ, הַנָּבִיא, לֵאמֹר.
(ב) הרי בזמן שבית המקדש הראשון היה קיים, שלח ה' את נביאיו השכם והערב להתרות בישראל שיחזרו בתשובה, והזהירו אותם על החורבן והגלות שיבואו עליהם אם לא יחזרו בתשובה, באופן שה' הוא היה הפותח לישראל שיחזרו אליו, ולא הועילו נבואותיהם, ולא חזרו ישראל בתשובה, ומחמת כן קָצַף ה' עַל אֲבוֹתֵיכֶם, קָצֶף – ועדיין הקצף קיים, כי הגאולה שבזמן בית המקדש השני לא היתה גאולה שלימה, כי עדיין לא שב ה' מחרון אפו.
(ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, מעתה לא אשלח אליכם עוד נביאים להחזירכם בתשובה, כי אחרי נביאים אחרונים אלו נפסקה הנבואה לגמרי מישראל, ומעתה צריכים אתם להשתדל להיות הפותחים בדבר, ולכן שׁוּבוּ אתם אֵלַי, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, ואחרי שאתם תהיו המעוררים לדבר, וְאָשׁוּב אני אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת.
