פרק ב א וָֽאֶשָּׂ֥א אֶת־עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃ ב וָֽאֹמַ֗ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֔ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ג וַיַּרְאֵ֣נִי יְהוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָֽרָשִֽׁים׃ ד וָֽאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר־זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֗ה כְּפִי־אִישׁ֙ לֹֽא־נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֨לֶּה֙ לְהַֽחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת־קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּֽשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָֽרוֹתָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ב (א) עתה הראה לו ה' בנבואה את ביאור הנבואה הקודמת, שאמר לו שעוד עתידים ערי ישראל להתפזר מהטוב שהיה להם בזמן בית המקדש השני, וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי, וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת, ולשון 'קרן' האמורה כאן משמשת במשמעות כפולה, גם כקרן של בעל חיים, העשויה לנגוח ולהשחית, וגם כ'פינה' ו'זוית' של העולם.
(ב) וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, מָה אֵלֶּה ארבע הקרנות, וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה, אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם, כי הנביאים ציירו תמיד את הגויים המרעים לישראל כארבע מלכויות, שאף שבכל פעם מתגברת מלכות אחרת, הרי תמיד קיימות כל ארבע המלכויות בארבע פינות העולם, ומוכנות להרע ולנגח את ישראל, ולפזרם בכל ארצות העולם, והראה לו בנבואה זו שבכל שנות הגלות יימצאו ארבע המלכויות העומדות בארבע רוחות העולם ומנגחות את ישראל בקרניהם.
(ג) וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים – נגרים אומנים, המוכנים לחתוך את הקרניים הללו, כי לכל אחת מהמלכויות הכין ה' מלכות אחרת המתנגדת לה ועומדת להשחיתה, כמו שמלכות מדי הכריעה את בבל, ויוון את מדי, וכן תמיד.
(ד) וָאֹמַר, מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת. וַיֹּאמֶר המלאך לֵאמֹר, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת, שהם ארבע המלכויות, אֲשֶׁר זֵרוּ [-ניגחו ופיזרו] אֶת בני יְהוּדָה יותר מהראוי, כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ – במידה כזו ששום איש מישראל לא יכל להרים ראשו מפניהם, לכן הועמדו כנגדם ארבעה חרשים אלו, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה, ולפעמים באו רק לְהַחֲרִיד אֹתָם ולהפחידם, שלא ירימו קרנם לנגח, ואם לא יחרדו, יבואו לְיַדּוֹת – לחתוך ולהשליך אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הללו, הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה, לְזָרוֹתָהּ.
