יד וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירֽוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ טו וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָֽזְר֥וּ לְרָעָֽה׃ טז לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְקָ֥ו יִנָּטֶ֖ה עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ יז ע֣וֹד ׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥נָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אל תגלה את כל מה ששמעת, אך זאת קְרָא לֵאמֹר, ותפרסם לכל, כי כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה, בכך שהחרבתי את בבל הרשעה חורבן עולמים, מחמת הרעות שעשתה לציון ולירושלים, שהחריבה את בית המקדש והגלתה את ישראל מארצם, ומחמת כן נענשה בבל והיתה לתל עולם.
(טו) וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עתה עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, הם מדי ופרס, שאמנם לא היו שותפים בהחרבת בית המקדש [ולכן אין לי עליהם קנאה], אך יש לי עליהם קצף, על כך שהם מעכבים ומונעים את בנין בית המקדש השני, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי על ישראל מְּעָט, ועתה הגיעה עת פקודתם וגאולתם, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה, כי השתתפו עם צרי יהודה ובנימין שהשתדלו לבטל את בנין הבית, ומלכי מדי ופרס קיבלו את דבריהם ופקדו לעכב את בנייתו, ונשארו ישראל בינתיים משועבדים ומבוזים.
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה', הגם שעדיין לא הגיע זמן הגאולה השלימה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים, כי ריחמתי על עוני ישראל וצרותיו, ולכן בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, ועל ידי זה יהיה לישראל מקום להתפלל בו ולתקן את מעשיהם, ואם יזכו תבוא מיד הגאולה השלימה, והגם שבאותו זמן לא קיבלו רשות מהמלכות לבנות את חומות ירושלים, בישר ואמר להם וְקָו [-קו המידה שמודדים בו את אורך הבנין] יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם, כי ייבנו גם חומות העיר [וכפי שהתקיים הדבר בשנת עשרים למלכות ארתחששתא, על ידי נחמיה].
(יז) עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אמנם נגאלתם כעת מיד הגויים ובניתם את בית המקדש, אך עדיין אין זו הגאולה השלימה, כי עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב – יושבי ערי ישראל עוד יפוצו ויתפזרו מן הטוב שהיה להם בזמן בית המקדש השני כי יגלו בין העמים, כאשר יחריבו הרומיים את הבית השני ויגלו את ישראל לבין האומות, וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן, ודבר זה יהיה באמצע ימי הבית השני, כאשר היוונים יבטלו את עבודת המקדש [ודבר זה מיוחס ל'ציון', ולא ל'ירושלים', כי ציון הוא השם של מקום המקדש ועבודת ה', שבזה נלחמו היוונים באותו זמן, ולא באו להילחם בישראל כאומה ולהגלותם מארצם], וה' ינחמם על ידי שהכהנים החשמונאים ינצחום ויחדשו את עבודת המקדש. ואחרי הגלות האחרונה, שהגלו הרומיים את ישראל מירושלים והפיצום בכל העולם, ישיב ה' את שבותם וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם, וזה יהיה לעתיד לבוא, בעת שישובו כל ישראל לאדמתם, ותבוא הגאולה השלימה.
