א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃ ג וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶֽהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָֽאֲפִיקִ֣ים וְלַגֵּֽיאָי֗וֹת הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃ ד וְנָשַׁ֨מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק ו (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם.
(ג) וְאָמַרְתָּ, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אֱלֹהִים, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לֶהָרִים הגבוהים וְלַגְּבָעוֹת הנמוכות המקיפות את ההרים, לָאֲפִיקִים שבהם זורמים המים בין ההרים, וְלַגֵּיאָיוֹת – עמקים שבין הגבעות, הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב, וְאִבַּדְתִּי בָּמוֹתֵיכֶם, ו'במות' הם מזבחות של יחידים, העשויים לעבודה זרה.
(ד) וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם – המזבחות של הרבים, העשויים לעבודה זרה, יהיו שוממים, כי לא יהיה איש שידרוש אותם, וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם – צורות החַמָה שאתם עובדים להם, יישברו, וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם – הרוגי החרב מבני ישראל, לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם – העבודות הזרות שלכם.
