(יט) וְכַלָּת֣וֹ אֵשֶׁת־פִּֽינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמוּעָ֔ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃ (כ) וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֨רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָֽנְתָ֖ה וְלֹא־שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ׃ (כא) וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽיכָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃ (כב) וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יט) וְכַלָּתוֹ של עלי, אֵשֶׁת פִּינְחָס בנו, הָרָה לָלַת – ללדת [ונכתב ללא דל"ת, מלשון יללה], וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמוּעָה, אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ, וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד, כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ – נשתנו ציריה מכפי הראוי להם.
(כ) וּכְעֵת מוּתָהּ – ובשעה שמתה עם לידתה, וַתְּדַבֵּרְנָה הנשים הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ ואמרו לה, אַל תִּירְאִי, כִּי בֵן יָלָדְתְּ. וְלֹא עָנְתָה להם, וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ – לא נתנה ליבה לדברי תנחומיהן.
(כא) וַתִּקְרָא לַנַּעַר הנולד אִי כָבוֹד, לֵאמֹר, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, וכוונתה היתה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, שהוא משכן התורה שבכתב, וְאֶל מות חָמִיהָ וְמות אִישָׁהּ, שהם היו ממשיכי מסורת התורה שבעל פה.
(כב) וַתֹּאמֶר – הסבירה שהכל הוא ענין אחד, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, והיתה כוונתה גם לארון הברית ממש, ולמיתת חמיה ובעלה, מוסרי התורה שבעל פה, ועוררה את העם להתאבל גם על מיתת הצדיקים, ולא רק על שבי ארון הברית.
