ח שְֽׁמַֽע־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֨יךָ֙ הַיֹּֽשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃ ט כִּ֣י ׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֨תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ י בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ח) ועתה הוסיף לבאר לו מתי יהיה החזון הזה, שילכו צאצאיו בין המלאכים בעודם חיים, שזה יהיה לאחר ביאת המשיח, שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, שהם חנניה מישאל ועזריה, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, שניצלו גם הם בנופלם לכבשן האש, כִּי הִנְנִי מֵבִיא באחרית הימים אֶת עַבְדִּי צֶמַח, וקראו בשם זה כיון שהוא דומה לצמח הטמון באדמה, כי כך גם עתה נעלם ונטמן המשיח, וכשיגיע זמן הגאולה יתגלה ויצמח.
(ט) כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ – אבן הפינה שהניחו בתחילת בניית בית המקדש, ומסר זרובבל מושל יהודה את האבן ליהושע הכהן הגדול שיניחנה ביסוד הבנין, וחקק יהושע עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, לרמז על שבע ספירות עליונות שדרכם יורד השפע אל העולם, לרמז שמעתה תהיה עיקר ההשגחה וההשפעה דרך בית המקדש הנבנה מחדש, הרי הצורך בכך הוא רק עתה, שהשגחת ה' נסתרת ומשתלשלת מהעולמות העליונים בכמה שלבים, עד לעולם הזה, אבל לעתיד לבוא, לאחר ביאת המשיח, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ – כביכול הקדוש ברוך הוא בעצמו יְפַתֵּחַ אֶת הַפִּתּוּחִים הללו, כי תהיה השגחת ה' בעצמו חופפת על הארץ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי [-ואסיר] אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד, כי ימחל להם ה' על מה שחטאו, ולא יחטאו עוד.
(י) בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה, לעמוד בצילם, כפי שעשו בעת הנחת היסוד ואבן הפינה לבית המקדש, שהביאו עצי גפן ותאנה לעשיית צל על העומדים שם.
