פרק ד א וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֡ר רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵֽרֹתֶ֨יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ ג וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃ ד וָאַ֨עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק ד (א) בנבואה זו ראה זכריה מראה נוסף מעין המראה הקודם, שבו התבארו לו ביתר פירוט הדברים שראה במחזה הקודם: וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כי בעת הנבואה נופל הנביא בשינה.
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה, והתכוון שבראיית מראה זה יבין גם את המראה הקודם שהראה לו, וָאֹמַר, רָאִיתִי, וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ – יש מעליה 'מעיין', כלומר כלי גדול מלא שמן, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ – יש עליה את שבעת הנרות, שהם הבזיכים, שבתוכם השמן והפתילה, שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ – לכל אחד משבעת הנרות יש שבעה צינורות המוליכים שמן מה'גולה' שמעל המנורה. והמנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו, ומה שכולה זהב מרמז שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר על העולם כולו, וה'גולה' שעל ראשה הוא המעיין העליון שמשם משפיע ה' את ברכתו לשבעת הנרות, שהם שבע הספירות העליונות, ולכל נר יש שבעה צינורות, כיון שכל אחת מהספירות כלולה משבע הספירות כולן. ובזה בא להראות לו במחזה הנבואה שלעתיד לבוא לא ישתלשל השפע דרך מערכת הטבע, בשלבים רבים, אלא ה' בעצמו יופיע בהיכל קודשו והארץ תאיר מכבודו.
(ג) וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ – ושני עצי זית סמוכים לה, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.
