יא וָאַ֖עַן וָֽאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶּה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃ יב וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָֽאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבְּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃ יג וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃ יד וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹֽמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(יא) אחרי שפירש לו המלאך מה הוא ביאור מראה המנורה ושבעת נרותיה, וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו, מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה, הנראים עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ.
(יב) ובתוך כך ראה במחזה כי ליד הזיתים יש שני צינורות של זהב, המוליכים את השמן מהזיתים אל הגולה, שממנה נשפך השמן אל המנורה, וביד שני הצינורות יש שני 'שבלי זיתים', כלומר זיתים מקובצים הגדלים בענף אחד, כשיבולת, באופן שהשמן הנסחט מן שבולת הזיתים שביד צינור הזהב עובר אל הגולה, וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו, מַה מרמזים שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת [-צינורות] הַזָּהָב, הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב – המוליכים את השמן, הנראה כזהב, אל הגולה.
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר, הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה, כי עליך להבין לבד את המחזה, שהוא מרמז לאותם המשוחים בשמן המשחה, שהם המלך והכהן הגדול. וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי, כי לא הבין מה עניינם אצל המנורה.
(יד) וַיֹּאמֶר המלאך, אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר – שני המשוחים בשמן המשחה, המלך והכהן הגדול, והטעם שהם עומדים משני צידי המנורה, כי הם הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, כי ההשפעה הניסית היורדת מעם ה' מרומזת בשמן היורד מהגולה אל קני המנורה, ודבר זה נעשה בזכות המלך והכהן הגדול, שהמלך מחזיק במצוות שבין אדם לחבירו, לשפוט בין איש לרעהו ולעשות חסדים, והכהן הגדול מחזיק במצוות שבין אדם למקום, בתורה ובעבודה, ועל ידי מעשי שניהם תימשך ההשגחה השמיימית למטה, אל העם, כדרך שהשמן נמשך מעצי הזית אל הגולה, ואל הנרות שבמנורה.
