ה וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֨יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃ ו וָֽאֹמַ֖ר מַה־הִ֑יא וַיֹּ֗אמֶר זֹ֤את הָֽאֵיפָה֙ הַיּוֹצֵ֔את וַיֹּ֕אמֶר זֹ֥את עֵינָ֖ם בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃ ז וְהִנֵּ֛ה כִּכַּ֥ר עֹפֶ֖רֶת נִשֵּׂ֑את וְזֹאת֙ אִשָּׁ֣ה אַחַ֔ת יוֹשֶׁ֖בֶת בְּת֥וֹךְ הָֽאֵיפָֽה׃ ח וַיֹּ֨אמֶר֙ זֹ֣את הָֽרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָֽעוֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(ה) וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, להראות לו עוד חטאים אחרים שיש להם, שעליהם בא העונש במשקל ובמידה, וַיֹּאמֶר אֵלַי, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת, כי הראה לו דבר אחר היוצא.
(ו) וָאֹמַר, מַה הִיא. וַיֹּאמֶר המלאך, זֹאת הָאֵיפָה [-המידה] הַיּוֹצֵאת, להעניש את החוטאים כמידתם, אך איפה זו אינה יוצאת מהמקדש, כמו המגילה העפה [כיון שרק החטא של שבועת שקר בא לפני ה' לבית המקדש, כמבואר לעיל], וַיֹּאמֶר המלאך, אמנם חטאים אלו אינם באים אל מקדש ה', אך זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ – זו עין ההשגחה של ה' הרואה את כל הנעשה בארץ, וגם את החטאים שאינם חמורים עד כדי כך שיבואו לפני מקדש ה'.
(ז) וְהִנֵּה, קודם שהתבאר לו מה היא האיפה היוצאת, ראה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת באויר, וְזֹאת כדמות אִשָּׁה אַחַת, יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה היוצאת, שראה בתחילה.
(ח) וַיֹּאמֶר המלאך, זֹאת דמות האשה היושבת באיפה היא הָרִשְׁעָה, וכאילו הרשעה עצמה היא היושבת במידת האיפה למדוד את העונש, שיהא כמידת החטא, וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ – את אבן העופרת אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה, כי על ידי שראו בני האדם שהעונש בא עליהם מידה כנגד מידה, הרי העונש עצמו גרם להם להפסיק לחטוא, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ – ועל ידי כך סתמה אבן העופרת את איפת החטא, כי העופרת מונעת את הקול מלצאת, וכך כאן נבלע ונשקט קול הרשעה, כי נמנעו בני האדם מלחטוא, מפחד עונש ה'. ואמרו חז"ל שהכוונה בנבואה זו ליצר הרע של עבודה זרה, שבאותה שעה ביטלוהו והעבירו מהעולם לגמרי, ולא נשמע קולו עוד.
