ד וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ה אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּֽהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּֽחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי׃ ו וְכִ֥י תֹֽאכְל֖וּ וְכִ֣י תִשְׁתּ֑וּ הֲל֤וֹא אַתֶּם֙ הָאֹ֣כְלִ֔ים וְאַתֶּ֖ם הַשֹּׁתִֽים׃ ז הֲל֣וֹא אֶת־הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א יְהוָה֙ בְּיַד֙ הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֔ים בִּֽהְי֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ יֹשֶׁ֣בֶת וּשְׁלֵוָ֔ה וְעָרֶ֖יהָ סְבִֽיבֹתֶ֑יהָ וְהַנֶּ֥גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֖ה יֹשֵֽׁב׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר.
(ה) אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ, וְאֶל הַכֹּהֲנִים, לֵאמֹר, כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד, בַּחֲמִישִׁי [-תשעה באב], וּבַשְּׁבִיעִי [-צום גדליה], וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה שאתם צמים וסופדים בימי התעניות, הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי – וכי אני צמתי כנגדכם, כלומר, הרי האדם צריך להתדמות בדרכיו ובמעשיו לדרכי ה', להיות חנון ורחום וגומל חסדים, אבל בצום לבדו אינו נחשב כהולך בדרכי ה', שהרי אין לפני ה' אכילה ושתיה או צום.
(ו) וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ, הֲלוֹא אַתֶּם לבדכם הָאֹכְלִים, וְאַתֶּם לבדכם הַשֹּׁתִים, ואם כן בצום שאתם צמים לא תעוררו את המידות העליונות כנגדכם, כיון שאין למעלה אכילה ושתיה, ולא צום.
(ז) והאופן שבו תעוררו את המידות העליונות להשפיע לכם שפע טובה, הֲלוֹא יהיה הדבר אם תקיימו אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, כפי שיבוארו להלן, ודברים אלו אמר ה' בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה, וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב, ועל ידי שלא שמעו בקול ה' נחרבה ירושלים וכל עריה, ואם היו דברים אלו סיבה להחריב את העיר, ודאי שכל עוד שלא יתקנו אותם, לא תיבנה העיר מחדש כראוי.
