כג הֵ֤ן יַֽעֲשֹׁ֣ק נָ֭הָר לֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח ׀ כִּֽי־יָגִ֖יחַ יַרְדֵּ֣ן אֶל־פִּֽיהוּ׃ כד בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֝מֽוֹקְשִׁ֗ים יִנְקָב־אָֽף׃ כה תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כג) עתה ממשיך ה' ומתאר לאיוב את הבריה השניה העצומה, שגם אותה יש לאבד מן העולם לפי דעתו, והוא הלויתן הנמצא במים, וטורף את בעלי החיים הקטנים ממנו, הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר – רצונו לעשוק את מי הנהר עם כל בעלי החיים שבו, ועתה עצור בעדו, שלֹא יַחְפּוֹז – לא ימהר לעשוק את מי הנהר עם בעלי החיים שבו, יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ – כי הלא הוא בטוח שימשוך אל גחונו את כל מי הירדן, עם הדגים שבו.
(כד) בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ – רוצה הוא לקחת את כל מימיו עם המעיינות שבו, בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף – ופותח את נקבי אפו, ללכוד בהם את כל בעלי החיים שבירדן.
(כה) וכדי למונעו מכל זאת, ראוי שתִּמְשֹׁךְ את הלִוְיָתָן בְּחַכָּה, שבה צדים את הדגים הגדולים, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ [-תניח] את לְשֹׁנוֹ, שלא יוכל ללכוד ולהמית את הדגים שבנהרות ובימים.
